יום ראשון:
יום שני:
ההתרגשות לקראת טיול זה הייתה גבוהה מהרגיל, לקראתו התגבשה קבוצה גדולה מהרגיל בשל תא השטח המיוחד והאסור לטיול ברוב ימי השנה. מדובר במערב הר רמון, אזור בתולי מרוחק מכל מרכז התיישבות. החננו את רכבינו בבסיס צבאי על גבול מצריים. כבר מההתחלה, הבנות, שזיהו בחוכמתן את מספר הק"מ הגבוה שתכננו ללכת באותו יום, ויתרו על ההליכה המפרכת והתנדבו לעזור בשינוע המנהלות בעזרת ג'יפ. נשארנו חבורת בנים שכללה את ארז, נרי, בולקו, ע.ע, סגלגל, אופיר, אייל שאלתיאלי ואנוכי וחבורת כלבים נועזה: זיזו של סגל, הכלב הבדואי של והכלב של אופיר.
לאחר הליכה מזרחה של כ-8 ק"מ, עם תרמילים מלאי מים על גבינו , הגענו להר כרכם המיוחד. הר זה נחקר שנים רבות (כ-30) ע"י פרופסור עמנואל ענתי שסבר שהר זה הינו הר סיני המקראי. על הר זה ובסביבותיו מרוכזים יותר מ40 אלף ציורי סלע, כ120 מזבחות מאבן ולמעלה מ-300 אתרים ארכיאולוגיים הכוללים שרידי מבנים, גיאוגליפים, אתרי קבורה, רגמים (טומולי), כלי צור פרהיסטוריים, אבנים טבעיות בעלות צורות דמויות אדם ואתרי פולחן מדבריים. אין ספק שהר זה היווה מוקד התיישבות שנים רבות.
בחיל ורעדה עלינו על ההר והתיישבנו לארוחת בוקר בתוואי נחל כרכם, מעל המפל, שם מצויים מספר גבים. כמובן שלא חשבנו פעמיים וניצלנו את ההזדמנות לרחצה מרעננת לקראת יום ההליכה הארוך הצופה לנו.
הסתובבנו על ההר, שחלקו העליון הינו רמה גדולה ושטוחה. עברנו בין ריכוזים יפים מאוד של ציורי סלע עתיקים. איך יודעים שהציורים עתיקים? שאל מי מאיתנו, כמובן שלארז הייתה התשובה, בתור מדריך בחוגים וידען בלתי נלאה. מעל הציור, עם הזמן, מתהווה שכבת פאטינה, שהינה ציפוי המורכב מתחמוצות וחרסיות ועל פי עובי שכבה זו יודעים לתארך מתי צוייר הציור הסביר ארז.
המשכנו ללכת מזרחה עד שהגענו לשקע קרקע קטן אשר בתוכו פזורים עשרות אבנים אליפטיות עומדות על חלקן הצר מעל למצוק המזרחי של ההר. המקום נקרא המקדש הפליאוליטי והוא בן 40 אלף שנים. לאחר שהשקפנו מזרחה על מישורי פארן והנחלים הגדולים נפעמים מהנוף הבראשיתי, התארגנו לתמונה קבוצתית בינות לאבני המקדש.
משם המשכנו צפונה לשלוחה היורדת מהר כרכם לכיוון באר כרכם , המדבר בעונה זו מדהים בירקותו ושלל פרחיו. פשוט תאווה לעיניים, אנרגיה לרגליים וחום בלב.
השמש החלה לנטות מערבה והשיחה נסובה סביב התהייה האם הבנות הצליחו במלאכת הניווט והגיעו לחניון הלילה. שקי השינה שלנו, כל המים והאוכל של יום המחרת הועמסו על הג'יפים ב ובלעדיהם היינו צריכים להשחיז את כישורי ההשרדות שלמדנו בקורס הטייס בחיפושינו אחר מים, אוכל ומקום לינה חמים במדבר. לאחר יום הליכה של 25 קמ' ממש לא מתחשק להתחיל לשרוד. השמש ירדה עוד ועוד, אנחנו כבר הגענו לחניון לילה ובנות? אין. ובעוד אנו מריצים תרחישים איך פותרים את המשבר נשמע קול עמום ולפתע הגיחו מאחד השבילים שני הג'יפים בטרטור ושחיקת צמיגים. השמחה גאתה והמתח שהחל להצטבר התפוגג כלעומת שבא. הדלקנו מדורה, אכלנו לשובע, צחקנו על החיים ובכינו על הגוף הדואב לאחר יום הליכה ארוך.
כאשר התעוררנו בבוקר שמנו לב שלמעט הכלב הבדואי של בולקו, שאר הכלבים בקושי מצליחים ללכת מרוב מאמץ היום הקודם. העמסנו אותם על הג'יפים והמשכנו בלעדיהם.
ביום הליכה זה הגענו להר חספס, שם באוכף של ההר גילינו מקום נסתר ובו קיר עם שרידי שיני כרישים טבועים על הקיר. מדהים לראות שרידי חיים מלפני מליוני שנים שמורים טוב כל כך. משם ירדנו לכיוון הר עריף.
הר עריף הינו הר יחודי מאוד ובו נמצאים 2 המכתשים הקטנים ביותר בארץ. כמובן שלא ויתרנו וטיפסנו עליו לתצפית על המכתשים והסביבה.
סיימנו יומיים מלאים של חוויות ומראות מהממים עם שמחה בלב על שזכינו לכך ועוד עם קבוצה נהדרת של חברים טובים. אין ספק שהזכרונות מהטיול ישארו טבועים בנו לשארית חיינו.