חנוכה 2006:
השקעה בתכנון טיול לא שגרתי בדרך כלל גורמת לטיול ייחודי ומרגש. וכך היה.
זהו אחד הטיולים הראשונים שלנו כחבורה, טיול בחופשת חנוכה. היינו באותו הזמן בהצ"ח מהטייסות, תקופה פחות עמוסה המאפשרת להנות ולהשקיע בעצמינו. ארז היה מפקד בסימולטור, אנוכי במרכז הדרכה בשדה דב וחשבנו לעצמינו איך אפשר להעשיר וליצוק תוכן לטיול, ועל הדרך להרוויח עוד זמן איכות יחדיו בשטח. היה לי בזמנו ג'יפ סוזוקי ג'ימיני וקבענו שנכין חידות ומטמון ונטמין אותם לאורך יומו הראשון של הטיול. וכך היה, אספתי את ארז ובולקו באחד הימים הקודמים לטיול עצמו וירדנו למדבר יהודה. המסלול שתכננו מבעוד מועד החל בחלקה המזרחי של העיר ערד, במקום הנקרא מצפה מואב. משם ירידה בנקב (שביל לא מסומן) בשלוחה דרומית לנחל כידוד עד ירידה אליו, דילוג לנחל יעלים, משם למצפה בחלקו העליון של מצוק העתקים בסוף מעלה יאיר, הליכה דרומה על קצה מצוק העתקים מעל למפל נחל פרסה, נחל בוקק עד ירידה לא מסומנת בנחל יזרח, נחל זהר ומיצד זהר לסיום בנווה זוהר.
נכנסנו עם הג'יפ בצוק תמרור על דרך ג'יפים שחורה שניווטה אותנו צפונה. בהגיענו לנחל מורג פנינו צפון מזרחה עד למפגש עם נחל יעלים. הטמנו חידה ראשונה במעלה נחל יעלים, חידה שניה בעץ שיטה יפיפה במפגש דרך הג'יפים עם נחל יעלים וחידה שלישית עם מטמון חנוכה (חנוכיה ונרות) ליד חניון הלילה. כאשר חזרנו לג'יפ, גיליתי להפתעתי שנעלתי את הג'יפ עם המפתחות בפנים. לאחר שחשבנו איך אפשר להחלץ ממצב הביש שנקלענו אליו הבנו שלא נותרה לנו ברירה אלא לשבור את השמשה של חלון הנהג. וכך עשינו. מסתבר שלא כל כך קל לנפץ חלון של רכב. כך ניתן לראות ולשמוע מסרטונים שארז צילם, העלה ליוטיוב וכתב: "שצ הפורץ הנוצץ" : בדואי נתפס על חם מנסה לפרוץ לג'יפ במדבר יהודה. תמונות קשות לצפייה. מאוחר יותר באותו טיול, דוד של שץ אומר: "זה לא יום של שיטפונות..." מזל שאבנר בנה סכר."
כאמור, לאחר התחלה סוערת כזו, לא יתכן שיצא טיול שגרתי. בבוקרו של הטיול נפגשנו בערד ויצאנו לדרך, תרמילים כבדים על הכתפיים וחיוך מרוח על הפנים. ארז, גילי, שצ, נרי, בולקו, אורי מ. ושני חברים נוספים. מז"א היה נוח, כיאה לחודש דצמבר במדבר יהודה, המדבר פרוס לרגלינו וניתן לראות את קצה מצוק העתקים באופק, מדי פעם נתקלים ברועה צאן בדואי ומקנהו, האוויר צלול, מתוק וקריר מספק אנרגטיות עודפת המשכיחה את משקלו של התרמיל המונח על הכתפיים. לאחר כשלוש שעות הליכה התיישבנו לאכול פת לחם מתחת עץ שיטה סלילנית מרשימה במפגש נחל כידוד וסימון השבילים האדום. שבעים וטובי לבב עלינו על השלוחה הדרומית ופגשנו מצבור בולבוסים מרשים ביופיו. ארז הסביר לנו שהבולבוס הינו התגבשות של חומרי משקע סביב גרעין אורגני (עצם של חיה). מדוע הוא אליפטי שאל אחד החברים? וארז בנונשלנטיות ענה שלדעתו זה בגלל כוח המשיכה. צחקנו עליו שבטוח שהוא בודה (מנפיץ) זאת ממוחו הקודח אך לאחר שסיימנו את הטיול ובדקנו גילינו שצדק...
ירדנו בנחל יעלים מזרחה והתחלנו בחידון חנוכה בפורמט חפש את המטמון, בכל תחנה הוחבאה חידה למסתור הבא ובמסתור האחרון, בצמרתו של עץ שיטה סלילנית ענק – מטמון בדמות חנוכיה ונרות. מאוד נחמד וחווייתי להעשיר טיול בפעילויות כאלה.
הנוף המשתקף מחלקו העליון של מעלה יאיר עוצר נשימה. בריכות המלח בצבע טורקיז לבן פרוסות בקווים גאומטרים ישרים תחומות בהרי מואב אדמדמים צהבהבים, מוארים על ידי שמש הנוטה מערבה באור רך של בין ערביים. כאילו התאורן הראשי של המחזה קיבע אותה בזווית אופטימלית זו בכוונה תחילה.
בארוחת הערב, גירשנו את החושך בעזרת החנוכיה ושרנו יחדיו משירי החנוכה. חיבור מסורתי בין עבר והווה מספק הרגשה שאתה חלק מסיפור עתיק יומין, ועוד לחוות זאת במדבר בו אבות אבותנו הלכו שנים רבות מספק נופח ייחודי לסיפור.
לפנות בוקר התעוררתי למשמע רחש הגזיה , כולם ישנו עדיין ומי השכים קום והכין לכולם דייסה לארוחת הבוקר? מי אם לא ארז! איכפתיות ומנהיגות היו תכונות שאפינו אותו ולא היתה לו בעיה להקריב שעת שינה אחת בשביל טובת הכלל.
אכלנו וארזנו את תרמילנו והמשכנו ביומו השני של הטיול. יום שישנה את חיינו.
לאחר הליכה יפה דרומה לאורך המצוק הגענו לפתחת נחל יזרח. עננים החלו מתעבים מעל ראשנו ועלה החשש לגשם ושטפונות. בתור צעירים וטפשים החלטנו להמשיך במסלול המתוכנן, החלטה שלא בטוח שהיינו עושים היום. ירדנו בנחל בשביל לא מסומן, או ליתר דיוק מסומן עם רוג'ומים שהם מצבורי אבנים שבימי קדם היו נוהגים לסמן בעזרתם שבילים. ירדנו מפל ראשון בדרך עוקפת ואחריו מפל שני והתיישבנו לאכול במורד הנחל, כשני מטר בצד האפיק. בשלב כלשהו החל לרדת טפטוף. ארז אמר שהסיכוי לשטפון נמוך ביותר בנחל כזה, בעל אגן ניקוז מאוד קטן. נרי, בפרץ הומור, הציע לבנות סכר בין הציוד שלנו לבין אפיק הנחל למקרה ששטפון יגיע, כך הציוד שלנו ינצל. צחקנו עליו אך שיתפנו פעולה ובנינו סכרון קטנטן מאפר. לפתע ראינו מפל מים זורם מאחת מגדות הנחל לתוך אפיק הנחל. לאחר הסבריו של ארז, היינו בטוחים שזה המקסימום שנראה באותו יום. קיפצנו בעליזות של עז הרים אלפינית ודילגנו בינות לסלעים הרטובים להצטלם עם המפלון הקטנטן. לפתע שומעות אוזניי רחש המום , בהביטי במעלה הנחל למפל לפתע פרץ משם בקול שאון הגל הראשון של השטפון והחל למלא את בריכות הנחל. זאת פעם ראשונה עבורי לחזות ולחוות גל ראשון של שטפון. אנרגיית השטפון שטפה והציפה גם את חושינו. התרוצצנו כאחוזי טראנס בינות לבריכות משתהים מכוחו של הטבע. עוד בריכה מתמלאת , ועוד אחת , והנה המים נכנסים לנקיק ומאיצים את דרכם במורד הנחל. כל כך התרגשנו ששכחנו בדבר התרמילים והציוד שלנו, שכחנו מהשעה ומהיום ההולך ונגמר... בשלב מסוים אחד החברים הציע ללכת לבדוק את התיקים והציוד. היינו בטוחים שנצטרך לאסוף אותם ממורד הנחל או להפרד מהם לשלום אך הפלא ופלא, הסכר עבד! כל התיקים במקומם, כלי ארוחת הצהריים עדיין מלוכלכים והגזיה עומדת וקומקום הקפה עליה. כנראה שמישהו השגיח עלינו מלמעלה.
שמחים ומרוצים ירדנו בשארית כוחנו ובשארית קרני השמש האחרונים והגענו לנווה זוהר בחושך. עלינו לרכבים ונסענו לישון אצל דוד אריה בערד.
הנה הסתיים לו אחד מהטיולים המשובחים, המהנים והמרגשים ביותר שטילנו בכל ימי חיינו. זאת בזכות חברי הקבוצה, התכנון וההשקעה לפני הטיול ותופעות הטבע המדהימות במהלכו.
תזונה בטבע – שתיית מי גשמים, בישול.
השיטפון
הסכר שבניתי "שהציל" את הציוד והארוחה.
סקרנות גאולוגית