אביבה ידידתי,
עתה, לאחר שהפננו את המסע הכואב והצודק שאת מובילה לעבר הערוץ הממלכתי, ובזמן ההמתנה (הקצר לתקוותנו ), זו עת לחשבון נפש וגיבוש עמדה לקראת הבאות.
מעת לעת קראתי את החומר הרב שנתת לי ( חוברות 1, 2 ו-3 , תחקירי חיל האוויר ותשובתך לטייסי המסוקים ), ואני אני מבין עתה את האירוע בכללותו ואת עמדות הצדדים.
אמנם לא הצלחתי לקרוא "כל מילה" ובוודאי שלא את המסמכים הטכניים הנספחים, אולם אני חש בביטחון ש"התמונה הכוללת" נהירה לי ואני כשיר להביע עמדה אובייקטיבית למרות הזיקה הרבה לך ולמשפחתך.
אני המום מהעבודה העצומה שבצעת ועומק הבדיקה והמחשבה שהשקעת !
הלוואי שהייתי זוכה ליסודיות מחשבתית כזו מעובדי הבכירים ביותר ב-30 שנות עבודתי באלביט, בתחומים הנוגעים למסעך.
הלוואי שהייתי פוגש גישה כל כך בלתי מתפשרת מעשרות לקוחותיי עבורם פעלתי כיועץ במהלך כ-20 שנים לאחר פרישתי מאלביט.
הלוואי ולקציני חיל האוויר בפרט, וצה"ל בכלל, תהייה החריצות והאומץ האינטלקטואלי לתחקר ולמנוע, מתוך הדוגמא האישית שאת מציגה.
הלוואי ומנהיגים במדינה היו מאמצים ומטפחים אימהות כמוך שבוחרות להפוך את השכול ל"נכס חינוכי לאומי" ולא רק לכאב בלתי ניתן לריפוי.
לאחר שעברתי על החומר הרב, נהיר לי שה-"דו שיח" שלך עם מפקדי חיל האוויר מוצה עד תומו.
את חשה שהעברת להם את תחושותייך ומחשבותייך, מגובה בחומרי ייחוס מהמדרגה הראשונה.
הם חשים שלא חסכו כל מאמץ כדי לרצות אותך ולהרשים אותך שהם מתייחסים ברצינות מעמיקה וכנה לכאבך.
כרגע השיח בינך לחיל האוויר הוא תקשורת שבין להט רגשי לקיבעון מחשבתי, ואין יותר מתסכל ממנו !
לטעמי, גם פגישה אפשרית עם הרמטכ"ל לא תשנה את טבעו של הדו-שיח אלא אם נצליח לגייס את הרמטכ"ל להצטרף למאמץ הממלכתי הכולל.
את כמובן חייבת להמשיך במסע שהתחלת בו, ולו למען זכרו של ארז האהוב.
לצערי, יום יום קורות לנו בארץ תאונות נוראיות, כולן ברות מניעה !!!
אלו הן תאונות מכל הסוגים ובכל התחומים, החל מתאונות מקפחות חיים של קורבן יחיד ועד לתאונות שמאיימות על עצם קיומנו כעם.
המכנה המשותף של כל התאונות הללו שקורות לנו נמצאות למכביר במחקר המעמיק שערכת !
∙ קיבעון מחשבתי ועיוורון חושי.
∙ עצלנות מנטלית של "יוצרי" התאונות ועצלנות אינטלקטואלית של חוקריהן.
∙ העדר צניעות, יוהרה והתנשאות.
∙ העדר יושר אישי והתנערות מאחריות.
∙ העדר מנהיגות ודוגמא אישית.
רק פרויקט לאומי, שיובל על ידי "אכפתניקים" כמוך ומנהיגים ממלכתיים אמיצים, יאפשר יציאה מה-"לימבו" המשחית והמסוכן הזה.
לשינוי מחשבתי כזה את צריכה להערך ולאסוף סביבו תומכים.
נמשיך במה שהחלנו,
בברכה,
יוסי
ויוסי מוסיף:
שפר עלי מזלי להיות ממייסדי חברת אלביט, בה שרתתי כ-30 שנה, מחציתם כחבר הנהלה, ממונה על אסטרטגית המצוינות העסקית של החברה.
בשנת 1993 "נודבתי" על ידי אלביט להצטרף ליצחק רבין המנוח ולסייע לו לערוך את תוכנית המצוינות הלאומית של מדינת ישראל.
יחד עם השרים, חריש, שטרית ושוחט, הגיתי תוכנית שהוצגה ואושרה בממשלה בשנת 1994 והתפוגגה בצעדיה הראשונים עם הירצחו של יצחק ז"ל, ללא תמיכה של הממשלה החדשה.
תרבות הפקת הלקחים, שהיא הדגל הנישא כיום על ידי אביבה פלקסר ותוכנית "המקור" שהוקדשה למאבקה, הייתה מיסודות התוכנית הלאומית למצוינות שנגנזה.