א. אסון מחניים באפריל 1977, שבו ניספו שמונה חיילים.
אני מצדיעה לבני משפחת "יד לשמונה" ,אשר יצאו למערכה משפטית סבוכה וארוכת שנים כנגד שלטונות הצבא ובעיקר נגד פיקוד חיל האוויר ומפקד חיל האוויר, שתכליתה חקירה נוקבת ובלתי תלויה של נסיבות התאונה. בהמשך יצאו למאבק ציבורי שעיקרו קביעת דרכי פיקוח ובקרה חיצוניים על הצבא, והכפפת המערכת המשפטית הצבאית ליועץ המשפטי לממשלה בנושאים של תאונות קטלניות . ועדת החקירה של חה"א מצאה מספר רב של ליקויים ולמרות זאת קבעה שהסיבה המכרעת לתאונה היא טייס המסוק ".(ויקיפדיה. ) נאלצת לקצר אך חשוב מאד לעיין בויקיפדיה ובכתבות נוספות בנושא כדי להבין שהמשפחות ב1977 נאבקו מול מפקד חה"א על מסקנות ועדת החקירה, כפי שאני נאלצתי להיאבק כ-50 שנה אחרי בין השנים 2013-2017 מול מפקד חיל האוויר על מסקנות התחקיר.
גם אני נחשפתי לעובדה שבח"א נהוג היה להאשים את הטייס שנהרג בגרימת התאונה-'טעות אנוש צוות אויר'(לא במקרה של תאונות קטלניות בקוברה), כשהוא לא יכול להתגונן וכך פטרו את האשמים האמיתיים מאשמה. בכך נגרם עוול שלא יכופר למשפחות ולחלל. במשפטם נמתחה ביקורת על הפרקליט הצבאי הראשי אשר אינו מעונין להתעמת עם מפקד חה"א ולכן לא נקט בפעולות מסוימות . גם אני מעלה טיעון דומה לגבי הפצ"ר במאה ה-21.
ב. אסון הנ"ד במאי 1977 בו ניספו 10 אנשי חה"א ו-44 לוחמים.
גם במקרה הזה ועדת החקירה של חה"א מצאה את הטייס המת אשם בתאונה, למרות שנתגלו כשלים חמורים ביותר.
שרשרת הפיקוד בחה"א לא ניזוקה. נחמיה דגן ועמוס ירון רק עלו בסולם הדרגות עם השנים, כי בחה"א נוהגים תמיד לגבות את הטייסים החיים על חשבון הטייס המת. המשפחות השכולות זכו לעיין בדו"ח התחקיר המצונזר אחרי עשרים וחמש שנים מהאסון!!! וגם אז מושחר בחלקו. המשפחות התקשו להתארגן ולדרוש תשובות והיחס לו זכו היה משפיל. (ויקיפדיה וכתבות נוספות)
ג. אפרת שפיגל, שבנה יואב נהרג במהלך מלחמת לבנון הראשונה,
ניהלה מאבק להקמת ועדת חקירה למלחמה ולשינוי הכתוביות על המצבות.
ד. כתבות בעיתונות על נעמי אונגר ז"ל ובעלה צבי ז"ל והספר 'לעצור את הכדור', אותו כתבה נעמי אונגר, בעקבות מות בנה ניצן ב-1984 מפליטת כדור, בעת תרגיל של סיירת צנחנים.
נעמי אונגר ובעלה צבי הקדישו את עצמם למאבק במכת תאונות האימונים בצה"ל ובאו בדרישה ללקיחת אחריות על תאונות אימונים. לינק לספר 'לעצור את הכדור' של נעמי אונגר ז"ל.
הופתעתי לגלות, שמשהב"ט וצה"ל חברו יחד להפיק את ספרה של נעמי בשנת 1989 חרף הביקורת הקשה המוטחת בצה"ל בספר, כי הבינו את תרומתו של סיפרה במניעת תאונות אימונים. הספר אף חולק לכל צוער בקורס קצינים. חשוב לקרוא בספר את המבואות מנשיא המדינה הרצוג וקצינים מהצבא. האם היום היה לצה"ל ומשהב"ט את האומץ להפיק ספר על המאבק שלי? מסופקני, כי מדובר בחיל האוויר המיתי.
ה. חשוב להזכיר את הקבוצה המכונה עמיחי [עמותת אזרחים למען מניעת תאונות בצה"ל ] שהתארגנה בסוף שנות השמונים, בהנהגת משפחות יעל גרמן שבנה איל ותירוש שבנו אבנר, נהרגו ב1987 בתאונת אימונים מיותרת ובחרו להשפיע על הצבא מבפנים. במודע הם זנחו את האפשרות להשפיע על הצבא מבחוץ, תוך פעילות בזירה הפוליטית, המשפטית או התקשורתית.
לעמיחי היו שלושה יעדים מרכזיים:
הקמת גוף-על, שיבקר ויתאם את פעולות מערכת הביטחון בנושא אכיפת נוהלי בטיחות;
מתן פומביות לתאונות אימונים ופרסומם באופן שוטף בעיתונות
הוספת כיתובים לכרית מצבות הנופלים בתאונות, שתאמר שהבן מצא את מותו בתאונה.
הרמטכ"ל מינה ב - 21בינואר 1990 את ועדת לפידות ,כתוצאה מפעילות ההורים השכולים נעמי וצבי אונגר ויעל גרמן, שתיבחן את הדרכים לשפר את הטיפול בתאונות אימונים. באפריל 1990 פורסם דו"ח [ועדת] לפידות שהמליץ, בין השאר, להכיר בבטיחות כדיסציפלינה נפרדת בצה"ל, ולהכשיר קציני בטיחות שישמשו יועצים למפקדים. הוועדה החליטה על הקמת גוף-על שיקרא "מינהל בטיחות" ויהיה כפוף לרמטכ"ל. בראשו יעמוד אלוף שישמש יועץ הרמטכ"ל לענייני תאונות. הצבא דחה את יישום הדו"ח גם בטיעון של הוצאות מיותרות .
על כך אמרה יעל גרמן: "במשך ארבע שנים האמנו שהצבא יעשה בעצמו את הדברים... חשבנו שאם נשב בשקט, נשתף פעולה, ננסה לשכנע, הדברים יקרו... בחרנו בדרך החיזור... אולי לא עשינו מספיק... אם היינו צועקים, פונים לתקשורת, מפעילים לחץ גדול יותר, היינו מונעים תאונה" (מעריב, 27.11.92).
ו .צבי יקותיאל שבנו אמיר ונעמי טובים שבנה אליחי נהרגו בתאונת אימונים ב-1988.
צבי מתקומם מדוע הקצינים האחראים לאסון לא מסוגלים לקבל על עצמם אחריות. נעמי כתבה שיר "משחק מכור" המבטא את התחושה בתום המשפט הצבאי "משחק מכור/משפט עכור/... צה"ל טובל בחטא/ מכזב בכחש לאמת/ מבזה זכרון המת.."
ז. איילה, רעייתו של רס''ר רמי כץ ז"ל, נהרג ב-16.7.90 באסון צאלים א' כתבה "באוצר מילות צה''ל לא קיים מונח המגדיר בוודאות מַהוּת אחריות אישית. אך יש במילון מושג המסביר מהי: רשלנות פושעת. נמנעת. מיותרת. נמהרת. ארורה. טיפשית."
ח. דיוני ועדת וינוגרד-ועדת חקירה שקמה בעקבות תביעה של שולה מלט ז"ל למות בנה אמיר ב1992ב'רולטת הרשת'.
נחשפו בתחקיר שבצע חה"א טיוחים מחושבים והעלמת ריאיות שנעשו בהוראת מפקד חיל האוויר והכפופים לו.
ט. מצוק – ועד פעולה על שם שולה מלט ז"ל, משפחות חללי צה"ל קורבנות שווא.
לאה צוריאנו שבנה גיל ומאיה נוסבאום רוזנבאום שבנה אסף נהרגו בתאונת אימונים בחיל האוויר באסון הכבל כשועדת החקירה של חה"א מצאה אותם אשמים, כי לא היו מספיק מיומנים וגם כשל טכני. מאבק ממושך של ההורים השכולים הסתיים בעתירה לבגץ, הוביל להקמת ועדת חקירה בראשות שופט, שמצא את טייס המסוק רפי פרץ ראוי לנזיפה, כשועדת חקירה של חה"א לא מצאה כל פסול בפעילותו.
המטרה של המשפחות השכולות הייתה להוציא את החקירות והשפיטה מצהל" , כי מערכת המשפט בצה"ל מיועדת אך ורק להגנת המפקדים והקצינים.
י. שילה, שפרן, כהן, אסון צאלים ב' ב-5.11.92 [נכתב ב25/03/07 ]
חמש משפחות איבדו את בניהם לוחמי סיירת מטכ"ל, אלעד שילה, ערן ויכסלבאום, אריק כהן,שימרי שפרן ושרון תמיר זכרונם לברכה, נהרגו באסון צאלים השני. ביקשנו מהעומדים לדין, לקבל אחריות פיקודית.
יא. יוכי שפרן, אימו של שמרי אסון צאלים ב'-5.11.92 [ נכתב ב- 25/03/07]
הבן נקבר, אסור שכך יקרה גם לאמת .עלבו בנו קשות. צה''ל שומר על עצמו, אבל לא בדרך הנכונה, אלא על ידי כיסוי ושמירה על אנשים שעשו מעשים שלא ייעשו. צהל מתעלם מלקיחת אחריות ובועט במוסריות.
יב. אלוף עמירם לוין-אסון צאלים ב' ב-5.11.92 [נכתב ב- 25/03/07 ]
חמש משפחות איבדו את הבנים שלהן, ואף אחד לא היה מסוגל בשם הצבא להגיד להן: אני אחראי, זה היה האסון, מפקד התרגיל היה זה וזה. צה''ל לא יודע עד היום להגיד מי היה המפקד של תרגיל מחלקה. זו בושה !
יג. אל"מ (מיל') משה גבעתי כתב בחוות הדעת, שכתב על מארב שבו נהרג בין השאר סמ"ר דביר מור-חיים שנהרג ב-1993: "... מקריאת דו"ח הסיכום עולה ההפך הגמור... האסון ... לא קרה מעצמו אלא נגרם כתוצאה מחוסר משמעת, חוסר מקצועיות ורשלנות מקצועית של מפקדים בכל הרמות"
רות ואבינועם מור חיים שבנם דביר נהרג ב-1993, נאלצו להגיש עתירה לבג"ץ ב- 1996 בבקשה לקבל את כל הראיות והממצאים שאסף צוות התחקיר ובכלל זה את העדויות, הקלטות וחומר גלם. עוד דרשה להקים ועדת חקירה עפ"י חוק השיפוט הצבאי ולא להסתפק בתחקיר מפקדים. הקרב המשפטי הסתיים בניצחון חלקי.
יד. אסון המסוקים בפברואר 1997 בו ניספו 73 לוחמים.
את דו"ח התחקיר, לא במלואו, מצאתי באינטרנט וזה מהווה תקדים. הביקורת שלי, שמינו את האלוף דוד עברי בדימוס כראש החקירה.
טו. כרמלה מנור שבנה אורי נהרג בהתרסקות מטוס קרב ב-1998 בתאונת אימונים פעלה נגד השיטה המקובלת בחה"א עשרות שנים, להאשים את צוות האויר במותו-טעות אנוש, ללא הצלחה. כרמלה שאלה בכתבה בעיתון "היכן האחריות השילוחית של המפקדים "ששלחו אותם לאימון בתנאי מזג אויר אסורים לאימון מניסיון העבר ואנטנה לא מוארת. וגם מעוררת את השאלה "מדוע מתעקש חה"א לבדוק עצמו באמצעות אנשיו?"