שנה בלעדיך ארז ( 12.03.2014)
חיינו כמשפחה שקיבלה מכה חזקה כשזאביק ניפטר לפני 22 שנה, בטרם עת .מכה שטלטלה את כולנו ושינתה את חיינו . במשך השנים ,כמו נכנסנו לתוך שיגרה – חיינו עם פצע שכאילו הגליד , אך היה מדמם וכואב ,חשוף ופגיע.
אביבה ,אדם מיוחד כשלעצמה , נשארה עם ארבעה ילדים קטנים ,החליטה שהחיים חייבים להימשך כרגיל ,דבר לגמרי לא מובן מאליו, וגידלה למופת את ארבעת הילדים. ביום השנה, יצא ספר לזכרו של זאביק אותו הפיקה חברת אלביט מחשבי בע,מ, ששימש זיכרון לאורן ,ארז, אלון ואלה ,ולכולנו...
חשבנו שכך זה ימשך כל החיים, לדורות..
בתוך שיגרת האבל ,היינו כמו מתאגרף בזירה שחוטף מכות שוב ושוב, מתמודד, מתאושש , מקבל עוד מכות נילחם ושורד. עד שבאה המכה ממנה כבר לא היה ברור אם בכלל אפשר לקום... ארז נהרג ... והפצע נפער מחדש.
עברה שנה וכאילו זה רק עכשיו ...מנסים להתמודד – כל אחד לבד וכולם ביחד. קשה ,בלתי אפשרי ושוב אנחנו מוצאים את עצמינו כותבים ספר . כל כך הרבה דברים אפשר לכתוב על ארז אבל למה לכל הרוחות בנסיבות כאלה??? איך אפשר בכלל למצוא מילים ???
כשהיה תינוק, יכול היה ארז להירדם רק כאשר החזיקו את ידו . כבר אז אפשר היה להבין עד כמה הייתה לארז חשובה הקרבה לאנשים ואהבת האדם. ארז היה אח נפלא לאורן. הם היו חברים טובים. לעולם לא רבו וחלקו יחד את רוב זמנם הפנוי בשחייה, בחוגי הסיור, בגלישה, בטיפוס ובמה לא? בילדותם כשארז היה מנצח את אורן במשחקים העמיד פנים כאילו הפסיד, כי ידע שלאורן חשוב לנצח.
ארז לא היה צריך ללמוד קשה כדי להצליח וסיים את הריאלי כל שנה בהצטיינות .אחר כך הלך לקורס טייס והיה מיועד למסוקי קרב. כאשר הבין היטב את משימות מסוקי הקרב ,התלבט, מסיבות מצפוניות ,אם לפרוש מהקורס, מחשש לפגוע באוכלוסיה חפה מפשע.
אחרי הצבא יצא ארז לבדו לטיול ארוך באפריקה וכשחזר התחיל את לימודיו באוניברסיטת ת"א בפקולטה לפיזיקה. גם כאן בלט ארז ביכולות שלו וכבר במהלך הלימודים לתואר הראשון כתב מאמר שהתפרסם בעולם ועבד במעבדת מחקר, תוך שהוא מתקדם במסלול לדוקטורט. למדתי זאת לאחר אחרית ימיו.
באוניברסיטה היה ארז חביב מאוד על כולם ולא רק בזכות הישגיו האקדמיים .
את החשיבות שהייתה לו לתרבות הפנאי : שחיה, רכיבה על אופניים וטיולים - הנחיל ארז לחבריו ללימודים ואף למרצים .
ארז הכיר את הארץ כמו את כף ידו . כילד השתתף בחוגי סיור של החברה להגנת הטבע ולמד להיות טייל מקצועי. הייתי שואל אותו כשהיה חוזר מטיול :"ארז איפה היית ?" והוא בדרכו תמצת את התשובה למילה אחת : "בטיול" . "איך היה?" הייתי מקשה בעוד שאלה , וגם אז הייתה התשובה קצרה מאוד :"כייף". מארז היה אפשר לקבל הצעות לטיולים מרתקים . מי שטייל והלך לאיבוד יכול היה לטלפן אליו ,לספר לו איזה אבן ,עץ ,או שביל הוא רואה לפניו וארז היה מחזיר אותו למסלול .
אני זוכר שלימדתי אותך לגלוש קייטסרפינג . תוך כדי שאני מסביר לך בשפה פופולארית ומתרגל איתך את תנועת העפיפון , היית שואל אותי שאלות שלא היה לי מושג מה לענות לך ובסופו של דבר מתוך השאלות האלה הבנתי אולי בפעם הראשונה את התיאוריה של הקייט. בשבילך העפיפון היה כאילו עוד כנף של מטוס וכך גם על הטכניקה הזו השתלטת מהר מאוד .
מתקשה למצוא מילים , מדמיין איך הכל היה יכול ליהיות אחרת אם היית איתנו ...איך יכולת להיות בעל ואבא למופת למירב ולאורי ואיש משפחה לכולנו ... ככה אזכור אותך . מתגעגע אליך ארזי.