שנתיים בלעדיך ארז ( 12.3.2015)
את ארז אבירם הכיר מחיל האוויר אך הם נעשו חברים רק בלימודי התואר הראשון. החיבור היה מיידי. זה מאוד לא מובן לרכוש חברים חדשים, וכאלה טובים, בגיל מבוגר יחסית.
אהבתי כשהחבורה הייתה מגיעה ללמוד אצלנו למבחנים. ארז היה נכנס אלינו הביתה, חולץ את הכפכפי טבע-נאות ומיד ניגש למלא את הקומקום ושואל אותי אם אני רוצה קפה, ומכין לכולנו. אהבתי שהוא הרגיש אצלנו בבית, זה החמיא לי.
אני הייתי לומדת בסלון, צופה בהם ומקשיבה לשיחות הפילוסופיות, על נושאים ברומו של עולם, התרגילים בפיזיקה. ארז היה קם מהכיסא ומתהלך תו"כ שהוא מסביר. הם היו מבלים כך מהבוקר ועד שמירב הייתה מתגעגעת.
מידי פעם בהפסקות קפה בין התרגילים היינו זוכים לסיפור מרתק ממעלליו של ארז בכל מיני מקומות, באפריקה, בטיולים במדבר... כולנו ישבנו מרותקים, צחקנו, והתפלאנו שהוא שרד כדי לספר.
ארז היה האקמול של אבירם, כשעבר על אבירם יום גרוע, הוא היה מצלצל לארז, מספר לו, ועד סוף השיחה כבר היה צוחק בקולי קולות והכל היה עובר. כשהיינו יוצאים בערב וחושבים את מי להזמין איתנו, התשובה המיידית של אבירם הייתה- פלקסר!
כשבתנו אראל נולדה, ארז ומירב הגיעו לבקר בשבת הראשונה בבית, יחד עם אורי וסילי. זה היה הביקור הכי כיפי לו זכינו. ראינו הורים, וותיקים מאיתנו ב4 חודשים, מתמודדים עם קשיי ההתחלה אך נהנים מכל רגע. ארז בילה עם אורי על הדשא ונראה היה שהוא כבר לגמרי מתורגל בתפקיד האבא.
כמה עצוב שאנחנו כבר לא יכולים לבלות איתו ושהוא לא זוכה לחוות איתנו את ההורות ביחד. הוא חסר לנו בהמון מצבים בחיים ואין יום שארז לא נמצא במחשבות שלי ובחלומות שלי.
המזל הגדול שלנו הוא שארז השאיר את אורי.
כשאורי נולד, אני זוכרת שכתבתי לו ברכה וסיפרתי לו שהוא זכה באבא חכם וטוב לב ובאמא מוכשרת ורגישה. מירב חצי נעלבה ואמרה לי- "הי, גם אני חכמה".
מירב, את לא סתם חכמה, את אמא מדהימה, מודל לחיקוי. את מצליחה להיות אמא נהדרת לאורי וזה ניכר לכל מי שפוגש אותו - אורי ילד חכם, מוכשר ורגיש, אוהב את הבריות.
אנחנו איתכם ובשבילכם, תמיד.