13 בלעדיך ארז שלי | 12.3.2026

שלום רב למוקירי ארז

זו הפעם השנייה שאנחנו נאלצים לבטל את המיפגש בביתו הזעיר של ארזי שלי.

הפעם הראשונה הייתה בתקופת הקורונה, בה אסרו על מיפגשים בין אישיים. וכעת הפעם השנייה, בגלל סיכוני הטילים והכט"במים מאיראן וחיזבאללה.

מצער אותי שלא אפגש עימכם, עם הנושאים את ארז בליבם. כמובן שמוזמנים תמיד לביתי.

כאב אובדן ארזי שלי לעולם לא ירפה ממני. הפצע לא ייעלם. אחרי 13 שנים טיפה הגליד, וה-7.10 הסיר באחת את הגלד. ואליו נוסף צער ויגון מהשכול מיום ה-7.10 ואילך.

אני בוכה ללא דמעות עליך ארזי שלי ועלי, על המשפחה שהיינו, על המשפחה שיכולנו להיות על ההחמצה ועל הנופלים מה-7 לאוקטובר ואילך וכל הפצועים בגוף ובנפש ועל משפחות המפונים והמילואמניקים והסדירים.

נעם חורב הצליח לבטא את הקושי שלנו לזכור ולבכות על כולם בשירו ״כל פעם קצת״:

אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ עַל מִי לִבְכּוֹת קוֹדֶם

אָז אֲנִי מְמַיֵּין אֶת הַדְּמָעוֹת,

כָּל פַּעַם קְצָת

אֵין לִי מַסְפִּיק עֵינַיִים

כְּדֵי לִבְכּוֹת עַל כּוּלָּם

בְּבַת אַחַת

מישהי שאלה אותי שאלה: אם יש לך הזדמנות לומר משפט אחד לארז, מה הוא יהיה?

אחרי מחשבה אמרתי לה, שארצה להשמיע את אחד משיריה של רעיה הרניק אחרי מות בנה גוני בקרב הבופור. מצדיעה לרעיה הרניק, שסיימה לאחרונה את חייה בשוויץ. אישה נדירה ואמיצה, ששברה את הקוד שהורים שכולים שותקים. הצליחה להביא לשינוי בהתייחסות להורים שכולים תוך כדי שהיא סופגת קללות ונאצות.

"ילד הלכת רחוק מידי

באמת הגזמת עכשיו

חזור הביתה חזור לישון

ילד, אם לא תחזור עכשיו, כבר לא תחזור

ושום אור לא יידלק בחשיכה

והבית שלך יקרוס לצידך

ואני איתך

והכוכבים על קיברך"

כן ארז הלכת רחוק מידי. בוא לחיבוק אחרון.

רוצה לספר לך ארז, שאורי החל להשתתף באזכרות שלזכרך ושלאורי שלך מלאו 13 סתווים וכי את חגיגת בר המצווה ארגנה מירב ב-24.10.25 על גבול מצרים ישראל - בקדש ברנע. כמה ארז היית מתמוגג מכל האירוע שנעשה ממש ברוחך עם אוכל טוב, טיול מאתגר באיזי ריידר, טיול לילי עם עששיות. מדורות ותפוחי אדמה צלויים ולינה באוהלים ובירה למבוגרים. זה היה אירוע יוצא דופן מכל הבחינות.

תשמעו סיפור על מנהל בי"ס יוקרתי והמבין יבין:

״מנהל מוערך, המספר לכולם כמה היא יוקרתית

וההורים מרוצים שילדם מקבל חינוך איכותי

ויצאו לחיים עם השכלה והרבה ידע משמעותי

והמנהל שידוע שהוא גם קצת מבולבל וקצת מפוזר

יש תחביב קצת משונה ואפשר לומר די מוזר

הוא מגדל עכברוש גדול אצלו בחדר בתוך כלוב

ומאכיל אותו בוקר וערב בלחם רטוב וגם בכרוב

אבל מפעם לפעם, אולי מסקרנות או מתוך רחמים

המנהל היה משחרר את העכברוש לחדרו לפעמים

ופעם אחת הוא אפילו את דלת חדרו הוא פתח

בטוח שהעכברוש יחזור כי הוא הרי עכברוש מפותח

וראו זה פלא, העכברוש נעלם ברחבי הפנימיה

ולא חזר למרות שידע שלמנהל בטח תהיה בעיה

והעכברוש התרוצץ לו במחילות למטה בין המבנים

ומפעם לפעם היה עולה בלילות ונושך תלמידים

והתלמידים התלוננו ובכו לפני המנהל המהולל

וההורים דרשו לתפוס את העכברוש המקולל

והילדים הניחו הרבה מלכודות מסביב למיטות

אבל העכברוש הצליח לחמוק, לנשוך, ובכולם לשטות

ולילה אחד, אחרי כמעט שנה שלמה, נשמע רעש חזק

של מלכודת שהצליחה את העכברוש ללכוד במהירות הבזק

ואכן הוא נתפס במלכודת עכברים ליד אחת המיטות

וכולם שמחו והחלו לספר סיפורי גבורה והרבה בדיחות

המנהל מההורים דרש להגיע בדחיפות לפנימיה

את חזהו ניפח בגאווה ולבמה הוא עלה בחליפה יפהפיה

הצלחתי בתושיתי הרבה את העכברוש להוריד

ואני מבטיח לכם שאת ילדכם יותר הוא לא יטריד

רק ילד אחד, זה שגילה בסיפור ההוא, שהמלך ערום

שאל שאלה את המנהל, בקול רם מבלי לחשוש והמנהל ממש התרגז ונשאר המום.

כבוד המנהל מדוע הוד רוממותך, שיחררת בכלל את העברוש"

אכן נתניהו הבטיח ניצחון מוחלט על העכברושים אך הם עדיין שולטים ומתעצמים.

קוויתי שבאזכרה הזו ב-12.3.2026 נוכל להתרכז רק בדמותך ארז - כי המדינה חזרה לשפיות, חזרה להיות מדינה יהודית פלורליסטית, דמוקרטית וליברלית עם שוויון הזדמנויות ושוויון בזכויות וחובות, עם ערכים של מגילת העצמאות, עם הנהגה ראויה ומינויים ראויים של אנשי מקצוע, עם בית משפט חזק והגעה לחוקה בהסכמה רחבה. עם חיזוק מערכות החינוך, ולימוד לימודי ליבה, הבריאות, המיגון, הלוחמה בכבישים ובלימת ההרג אצל הערבים בישראל ועם סדרי עדיפויות בהקצאת הכספים הקואליציונים והתקציב לטובת כל העם ולא רק למגזר ה'נמות ולא נתגייס' או לחוות באיו"ש. התמיכה המתמשכת בחרדים תביא אותנו לקריסה כלכלית תוך שנים.

אך המציאות היא אחרת לחלוטין. יש לנו אויבים מחוץ וגם אויבים מבית.

בהנהגה המדינית והמשיחיסטים של סמוטריץ וסטרוק, קוהלת ומרכז יכין רואים בתוצאות המלחמה בעזה נס מאלוהים וגאולת משיח, שנכון להקריב את לוחמינו עבורה ולהמשיך בלוחמה מתישהוא, כי נאלצנו לעצור הלוחמה בעזה בגלל תוכנית טראמפ.

עברנו להילחם באיראן ב-2 מלחמות. כעת מלחמת איראן השנייה בשיתוף מלא עם טראמפ וצבא ארה"ב לזמן בלתי קצוב... אליבא דה נתניהו יש לו "תוכנית סדורה עם הפתעות". וכרגע פועל במקביל חה"א נגד החיזבאללה ופוגע בו אנושות.

הציבור בישראל נימצא כעת בשיא האופוריה בגלל ההישגים הצבאיים היוצאים דופן של המוסד, המודיעין, הצבא כשחוד החנית הוא חה"א. אין ספק שחה"א הוא מגן ישראל.

חיבת להדגיש שכל ההצלחה הזו איננה פרי שנות שלטונו של נתניהו. ההכנות מול איראן וחיזבאללה החלו עוד לפני כ-25 שנים ונימשכו שנים רבות בחה"א בצבא במוסד תחת הרמטכ"לים למיניהם.

אני מלאת חששות מהאופוריה. מתחילה להרגיש את ההיבריס גם של טראמפ. הוא בשיכרון כוח. עדיין לא למדנו מידה של צניעות ומה עם 'היום שאחרי'? מה צריך לקרות כדי לסיים המלחמה?

גם אם המלחמות האלו יוכתרו בהצלחה אי אפשר לשכוח את ה-7 לאוקטובר, את התנגדות ההנהגה המדינית לוועדת חקירה ממלכתית שאמורה לחקור 'למה קרה מה שקרה' ולהפיק מלוא לקחים. ואת עיסוק ההנהגה בחנינה לנתניהו.

אני זוכרת ארז שאמרת לי, שצריך להגיע להסדר עם הפלשתינאים והערבים, כדי שלא לנצח נחיה על חרבנו. אמרת שבתום מלחמה חייבים להגיע להסדר מדיני אך ההנהגה המדינית שלנו במשך כל כהונת נתניהו ממש לא חשבה ככה. ההנהגה המדינית הצליחה לדרדר את הביטחון עם 'שקט יענה בשקט' עם' חמאס הוא נכס' עם מזוודות כסף לחמאס מקטאר וסוכני קאטר בלישכת נתניהו.

אולי כעת תהיה הזדמנות להגיע לפתרון עם הפלשתינאים בעזרת הציר הערבי הסוני המתון.? ואז אולי יפסיקו לשנוא את הישראלים והיהודים בעולם.

המילה 'שלום' נמחקה מהלכסיקון שלנו אחרי ה-7.10. בשנות ה-70 וה-80 העזו לכתוב על כמיהה לשלום וכרגע זה מגונה להזכיר אותה. וגם האומנים של היום לא מעזים פרט לאחינועם ניני. מצטטת חלק מהשיר של יהודה עמיחי מ-1971

אֲנִי, עָלָיו הָשָׁלוֹם, אֲנִי הַחַי אוֹמֵר עָלַי הָשָׁלוֹם

אֲנִי רוֹצֶה שָׁלוֹם כְּבָר עַכְשָׁיו בְּעוֹדֶנִּי חַי...

אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְקַיֵּם אֶת נְבוּאַת הוֹרַי שְׁהַחַיִּים הֵם מִלְחָמָה

אֲנִי רוֹצֶה שָׁלוֹם בְּכָל גוּפִי וּבְּכָל נַפְשִׁי. עָלַי הָשָׁלוֹם.

ארזי שלי היה שלום אהוב שלי ושמור על כל הנשמות הטהורות שהגיעו למדינת "שם"

לך יש וותק...