מרחשי לב של הורים שכולים מתוך האינטרנט

עודכן ב: 7 ספט 2020

מקבץ לעיון המפקדים בצבא

צריך להכניס לתרבות בצה"ל נורמות התנהגות של נשיאה באחריות ממי שכשל במעשיו וגם בקשת סליחה והבעת חרטה מהמשפחות השכולות בפרט כשמדובר, בחוסר מקצועיות וברשלנות נוראה שניתנה למניעה. אין סמכות ללא אחריות אישית. - וגם הפקת מלוא הלקחים ויישומם המלא- אחרת, זה מהווה בזיון זיכרון המת וביזיון המשפחה השכולה. איילה, רעייתו של רס''ר רמי כץ ז"ל, נהרג ב-16.7.90 באסון צאלים א' ...'הם קיבלו מכתבי אזהרה'' אך איש אינו לוקח זאת, חלילה, ברצינות יותר מדי חמורה, באשר להמשך קידומם הצבאי, אין ספק!!!  כי לא יחלוף יום והם יקודמו במהרה... כלום ''הם קיבלו מכתבי אזהרה'' מתיימר להיות מס-מתק-שפתיים ? קלישאה ? אמירה?......... ...... "הם קיבלו מכתבי אזהרה" לכל היותר, יגישו שוב כמה הורים שכולים עוד עתירה לבג''ץ, שִגרה של עוד עתירה...  מנהיגות הצבא עם קציניה לעולם לא מחמירה... ערך שמירת החיים צונח. יורד. נופל נפילה חופשית. מדרדר ומוּזל. מתחסל במכירה. ''כי במותם הם ציוו לנו את החיים...''. יחרוק תקליט ישן. אך יש צורך להמשיך בשמירה. ...''הם קיבלו מכתבי אזהרה'' כמה נכון, כמה כואב וכמה מעצבן ל''ת  לאפס שואף היום ערך חיי-האדם בצבא  באוצר מילות צה''ל לא קיים מונח המגדיר בוודאות מַהוּת אחריות אישית אך יש במילון מושג המסביר מהי:  רשלנות פושעת. נמנעת. מיותרת. נמהרת. ארורה. טיפשית. ...''הם קיבלו מכתבי אזהרה'' מבחינת הצבא, עובדה זו, בהחלט מספיק מרתיעה ! זורים חול לבריות בעיניים. משלמים מס מתק שפתיים....


שילה, שפרן, כהן, אסון צאלים ב' ב-5.11.92 [נכתב ב]25/03/07 ] לוחמי סיירת מטכ''ל - אלעד שילה, ערן ויכסלבאום, אריק כהן ושרון תמיר זכרונם לברכה, נהרגו באסון צאלים השני מעולם לא ביקשנו מהעומדים לדין, אלא לקבל אחריות פיקודית. לא אלה נורמות ההתנהגות, שלהן ציפינו ממפקדים בסיירת. אנחנו עודדנו את בנינו לשרת ביחידה, שבה מפגינים ראש גדול ולוקחים אחריות, בטוב וברע. לא ביחידה שבה מפקדים מקבלים ציונים לשבח בעת הצלחה, אולם מתנערים מאחריות בעת כשל, כשאחריותם אינה מוטלת בספק.

יוכי שפרן,אימו של שמרי אסון צאלים ב'-5.11.92 [ נכתב ב- 25/03/07] הבן נקבר, אסור שכך יקרה גם לאמת .

עלבו בנו קשות. צה''ל שומר על עצמו, אבל לא בדרך הנכונה, אלא על ידי כיסוי ושמירה על אנשים שעשו מעשים שלא ייעשו. וכשאנו כבר שקועים עמוק באבלנו הכבד מנשוא, איש מהנוגעים בתרגיל לא היה מסוגל לקחת אחריות, שהיא מאבות חינוכנו כאזרחי ישראל וכאנשי צבא, האומרים: אחרי !

באמון שנתנו בצבא, עודדנו את ילדינו להתנדב לחיל קרבי ולצה''ל שנתנו בו אמון מלא. צה''ל היה בשביל בני-שמרי, בית שני, ובית הוא משפחה. והיום משפחה זו מתעלמת מלקיחת אחריות ובועטת במוסריות, כשמאחוריה גב חזק המגן על עצמו, דרך הגנה על קצינים שהורשעו בגרימת מוות בהתרשלות.

עלבו בנו קשות. בית המשפט הצבאי, שעל מעשה כה ברור בחומרתו, נתן עונש כה פשוט בעליבותו. עלב בנו קשות התובע הצבאי הראשי, בנימוקיו הלא משכנעים, כדבר איש מבוגר לילדים קטנים וטיפשים, שאינם יודעים ואינם מבינים דבר. והרי כבר גדלנו והחכמנו וחקרנו ויודעים אנו, ההורים השכולים, כי התרגיל לא היה מהמורכבים והמסובכים (ציין זאת האלוף שחק בעדותו), כי סיירת מטכ''ל כחלק מרוטינה, עובדת בתקופות מסויימות תחת לחץ ועומס ולוחמיה יודעי עייפות בעיתות הכנה ולקראת ביצוע, כי אין שום התחשבות ברגשות ההורים ובאמירותיהם, ולפתע פתאום אנו צד בגזר הדין, ועוד שהתצ''ר אומר רק חצאי אמיתות, כי את בקשתנו להורדת הדרגות לא ציין - אין אנו דורשי נקם, ואנו תקווה, שגורמי-מות-בנינו לא ישובו לפקד בכל דרך שהיא, ויקחו אחריות, ואם לא יצליחו להעמיס על עצמם את הנ''ל כפי שנתן להם דוגמא מפקד היחידה לשעבר ע., יעניקו להם את האחריות מפקדי הצבא שזהו תפקידם ויערכו נגדם הליך פיקודי.

בית המשפט הצבאי יצר מושג חדש של איפה ואיפה צה''ל כולו מחד וסיירת מטכ''ל מאידך. [אגב השופט מודריק שכנו של אהוד ברק.]

אלוף עמירם לוין-אסון צאלים ב' ב-5.11.92 [נכתב ב- 25/03/07 ] חמש משפחות איבדו את הבנים שלהן, ואף אחד לא היה מסוגל בשם הצבא להגיד להן: אני אחראי, זה היה האסון, מפקד התרגיל היה זה וזה. צה''ל לא יודע עד היום להגיד מי היה המפקד של תרגיל מחלקה. זו בושה ! ועובדה שזה עדיין מבעבע. אני עוד לא החלטתי שהגיע הזמן לדבר על כל העניין. אני יכול הגיד רק דבר אחד בוודאות: אני היחידי שהגירסא שלו נתמכת במאת האחוזים לכל אורך הדרך במסמכים. אני היחידי שיכול לתמוך את הגירסא שלי פרט אחרי פרט. אני שגיתי שלא הלכתי לבג''ץ. הייתי זוכה שם בגדול

שמואל, על אסון אליחי טובים ז"ל שנהרג באימון בנפילה לבור ב27.8.92 [כתב ב-12/11/06 נעמי טובים, אמו של אליחי טובים ז"ל, לוחם שמשון אשר נהרג בנפילתו לבאר, בשטח אימונים צה''לי מוכרז בנבטים, ארבעים מטר עומקה של הבאר וחמישה (!) מטרים קוטרה, באר אשר הושארה לגמרי פתוחה בשדה, בלתי מגודרת לחלוטין, ללא כל שילוט, בלי כל אמצעי אזהרה, בלי שמץ וטיפת מחשבה או התראה (באר אותה מכנים בצה''ל בשם ''בּוֹר'') אמרה, בסיומו של המשפח הצבאי אשר נערך בבית-הדין הצבאי בקריה ובעקבות פסק הדין המגוחך אשר הוּטַל על הנאשמים ברשלנות אשר גרמה למות אליחי בנה ''משחק מָכוּר!''. על משפט זה מבוסס השיר. ''מִשְחָק מָכוּר!' הַבֵּן קָבוּר. הַלֵב שָבוּר. הַכָּל גָמוּר. …..''מִשְחָק מָכוּר!''. ''מִשְחָק מָכוּר!'' מִשְפָּט עָכוּר. הָיָה בָּחוּר... מָה שְמוֹ ? זָכוּר ?  צה''ל הַטוֹבֵל בחֵטְא מְכַזֵב בכַחַש לאֱמֶת מְבַזֶה זִכְרוֹן הַמֵת לא הִשְכִּיל לעֲלוֹת מְכִּתָּה א' לְ ב!' אֵין נֶחָמָה אֵין תְחוּשָת נְקָמָה חֶבְרָה אֲטוּמָה. מִתְפּוֹרֶרֶת... אוּמְלָלָה....... כתבה תמרה ב- 12/11/06 שְתֵּי מְדִינוֹת לִשְנֵי עַמִים: אֵלּוּ שֶפְּקַדָם הַשְכוֹל וְאֵלֶּה שֶלֹא יַעַן הכּוּשִי יָכוֹל וְצָרִיך לָלֶכֶת! כִּי הַכּוּשִי עָשָה אֶת שֶלו....... שְתֵּי מְדִינוֹת לִשְנֵי עַמִים: הוֹרִים שֶבְּנֵיהֶם-בְּנוֹתֵיהֶם מֵתוּ כָּכָה סְתָם, לַשָוְוא ולְחִינָם, וְאֵלֶּה שֶלֹא כִּי כַּאֲשֶר קוֹבְרִים אָנוּ כִּמְעַט בַּחֲשַאי, בְּהֶסְתֵּר, אֶת בָּנֵינוּ-בְּנוֹתֵינוּ אִיש בַּמְדִינָה אֵינוֹ חוֹשֵב שֶמוֹתָם נִגְרָם אוֹ הִתְרַחֵש (שוֹמּוּ שָמַיִים ! חָלִילָה וְחַס !) בִּגְלָלוֹ. שְתֵּי מְדִינוֹת לִשְנֵי עַמִים אֵלּוּ שֶהִתְאַכְזֵר אֲלֵיהֶם, הִתעַמֵּר בַּהֶם גוֹרָל החַיִים וְאֵלֶּה שֶלֹא יַעַן הֵם שֶאִיבְּדוּ בָּשָר מִבְּשָרָם ובְּעַצְמָם הָפְכוּ קוֹרְבְּנוֹת-מִלְחֶמֶת-שָוְוא-חִינָם וְשוֹלָל, רַק הֵם אָכֵן אֵלוּ הַיוֹדְעִים לְהַעֲרִיך אֶל נָכוֹן, מַהוּ עֶרְכָּם-מַשְמָעוּתָם שֶל חַיִים חַיָּיו שֶל אָדָם, אִיש, אִשָה, אָבָּא, אֵם, בֵּן, בַּת, חַיֶּילֶת, חַיָּיל, עוֹלָל וְחָלָל  שְתֵּי מְדִינוֹת לִשְנֵי עַמִים : אֵלּוּ שֶהִתְנַסוּ וְחָווּ מַהוּ שְכוֹל ואֵלֶּה שֶלֹא יַעַן הַכּוּשִי-הַכּוּשִית מִזְמַן יָכוֹל-יְכוֹלָה לָלֶכֶת כִּי הַכּוּשִית-הַכּוּשִי, בֶּאֱמֶת וּבְּתָּמִים, כְּבָר עָשְתָה-עָשָה אֶת שֶלָה-וְשֶלוֹ !


מלחמת לבנון השניה-אריאלה גולדמן, אמא של נעם

בלילה ההוא ידעתי שאני רוצה את האמת בפרצוף, בלי אורות וצבעים מיותרים. שאלתי כיצד נהרג.. רציתי שלא ייפו, שלא יספרו סיפורים, כמו שעשו לאימהות במלחמות האחרות...... ..........ורציתי שהכול יסלח לו, שיוכל אי פעם לסלוח לעצמו על מות בני וחבריו לטנק. ...שר הביטחון הבטיח בלשכתו שעוד מעט יגיע התחקיר הצה"לי, ממש בסוף החודש. או אולי בזה שיבוא אחריו. בפגישה הבאה אמר אחד האלופים כי אין תקדים או מחויבות פורמלית למסור תחקירי קרבות להורים, אלא רק באירועים שאינם מוגדרים כקרב. ....מפקד החטיבה שנתן לי את התחקיר התנצל במבט מושפל, אמר שאי אפשר למסור חומרים חסויים, שזה שילוב של חלקי מידע. כאילו אמר שלו הדבר תלוי בו היה נותן לי דו"ח אחר..

......האם הם זוכרים על חשבון מי ועל חשבון מה מתאפשר להם, למנהיגים המכובדים, להתפנות עתה לשיפור כל הטעון תיקון?...... ובל יעז איש לטעון כי אנו מחלישים ומרפים את ידי מנהיגינו...... איננו רוצים בנפילתם של בנים שקורבנם ייחשב לקורבן שווא במשך עשרות שנות קיומה של המדינה הצעירה שלנו שותקות משפחות השכול. הן שותקות על כשלים שנעשו ושותקות על רשלנות. ניתן להבין הקרבה שכזו במדינה צעירה, חלשה הנלחמת על חייה אבל אין לה מקום יותר במדינת ישראל החזקה והמפותחת. לאחרונה נסדקות חומות השתיקה ופעם אחר פעם אנו שומעים על משפחות שאינן מוכנות לשתוק ואינן מוכנות לעבור לסדר על תאונות מיותרות, על גרימת מוות ברשלנות ועל חיים צעירים שאבדו לחינם . משפחות מתעקשות יותר ויותר על חשיפת האמת גם כשהיא מכאיבה לצבא וגם כשהיא גורמת לאנשים יקרים לאבד את משרתם אם כשלו כשלון חרוץ אנו לא נרתעים מלהצטרף אל המתארים את הדרך הכושלת שבה נוהלה המלחמה גם אם יש החוששים לתאר כך את הנסיבות שבהן נפלו בנינו.... מתוך מילות הספד אותם נשא יוסי שחר, אביו של אור שחר ז"ל אשר נהרג במלחמת לבנון השניה......... ..........''האם לא ייתכן שיקום מנהיג בארץ הזאת ויגיד 'טעיתי'......... האם ברורה תחושת ההחמצה הנוראה, הקורעת ? ...... הלב מתפוצץ!'' ''על מה אבדו חייו......... 'תַגִיד לִי עִם יָד עַל הַלֵב...!'' אֱמור לי ואל תכזב  איך התרשלת ? כשלת ? פישלת? לשמור חיי אוֹרִיק שלנו נכשלת! ''תגיד לי עם יד על הלב.. .!''  אמור לי ואל תִתְנדֵף כיצד לאוֹרִיק שלנו כך עוללת את האשמה מעצמך הלאה גִלְגלת בנימין, [כתב ב-11/11/06 ..... איש מהם לא נותן את הדין על הדרך שבה מעבירים פקודות הקובעות חיים ומוות. הם יודעים שבהיותם טובים ונחוצים במערכת, לא יצטרכו לתת את הדין על אסונות. וזה מנוון את הבלמים הטבעיים שלהם. הם עדים לבריחה מאחריות מלמעלה, מהקצונה הגבוהה. זה החינוך המשמעותי ביותר שהם מקבלים''. תמרה, על אסף נוסבוים רוזנברג באסון הכבל ב5.11.92 [נכתב ב-24/03/07

בביקור אבלים אותו ערך במהלך ה''שבעה'' מפקד חיל האוויר, האלוף הרצל בודינגר, בביתה של חיה נוסבוים-רוזנברג, אמו של אסף, זכרונו לברכה, אשר נהרג יחד עם חברו גיל צוריאנו, זכרונו לברכה, עת נקרע כבל במסוק של יחידת חילוץ 669, שאל האלוף, על מפתן הדלת וטרם כניסתו לדירה, בלי כל בושה, ידיד משפחה שעמד בפתח הדלת, לשמו של בנה. האם, אשר שמעה את שאלתו של אלוף בודינגר אמרה לו באותו מעמד: ''גידלנו עבורכם ילדים כתרנגולות בסופרמרקט''. על משפט זה מבוסס השיר ממשיכים בחיים משל שום דבר לא ארע..... כתרנגולות בסופרמרקט, גידלנו עבורכם ילדים, לשם כפרה כפרה על חיינו... עוון כולנו... עוול כלפיהם... בפוליטיקה, בחברה, במדינה, בבג''ץ, בועדת וינוגרד ובצה''ל!  מעולם לא ייחסו חשיבות מיוחדת למשמעות חייהם! ילד ...ועוד ילד ...ועוד ילד ...בזרם מתמיד לנֶצַח... לעד... כך תוּבְטַח בעירת נר התמיד... מחורבן צאלים השני כבר כמעט אין שומעים יותר על תאונות אין מדווחים... אין כותבים... אין מוסרים יותר על התאבדויות זה וודאי, אינו אומר בהכרח, שהן אינן קיימות בפוליטיקה, בחברה, במדינה, בבג''ץ, בועדת וינוגרד ובצה'ל'  פשוט מִתְמָחִים בהסתרת ובהעלמת ראיות ההכחשה, הכזב, הטיוח, השקר, תקפים וחלים על הכל! ערך חיי האדם היום בצבאנו נמכר בחיסול בזיל הזול את המציאות אפשר תמיד לצבוע וורוד ועובדות ניתן להטות ''הדג מן הראש מסריח !'' ...ישיחו ...יאמרו הבריות מיטב נוער צעיר ובריא בשיא פריחת עלומיו על חטאי ושגיאות מפקדיו ישלם בחייו...................... אבות אכלו בוסר וחיי בנים יִכְלוּ טרם זמן ''כי במותם הם ציוו לנו...'' יחרוק התקליט הישן...

משה וחמוטל כתבו עצה להורים שכולים.[נכתב ב-24/03/07

לְהַרְאוֹת לָהֶם מְאֵיפֹה מַשְתִּין הַדָּג... לא לתת להם את העונג לפצוח בשיר בעֵת קידומם של קצינים בכירים שכשלו ברינתם-רננתם-צה''לתם: ''יש לי יום יום חג!'' אנא שמור על קור רוח, בנחישות, נחרצות, התמדה ובתבונה נהג ! והעיקר: אל תֶחֱשֶה ! בל תשקוט ! אל תנוח ! אל תחריש, חלילה וחס ! אל תעש כמצוותם וכרצונם - אל תישאר אִילֵם כדג ! להראות להם מאַיִן מַשְתִּין הַדָּג... אל תאפשר להם לרְקוֹד ולְרַקֵד על דָּמְך... דָּם-החִינָם, דָּם-הַשָוְוא שֶל בִּנְך... שֶל בִּתְך... ...ולהמשיך לחגוג עד הגג ! אל תתן להם להתייחס אליך משל היית ''מִסְכֵּן'' ומטרד, ''שומו שמיים!'', ''ישמור אלוהים!'' ''לא עלינו!'' ''אב שָכּוּל!'', ''אֵם שָכּוּלָה'', בַּעַל מַבָּט מְזוּגָג, מְזוּרְגָג  ...זָכור את אשר עשה לך אגג ! להראות להם מהיכן מַשְתִּין הַדָּג... לתבוע מהם דין וחשבון, להוכיח להם כי לא הם אדונים על בנך שנרצח או נהרג אל תחמול על עצמך, בהרגשה או אשליה כי עם חֲלוֹף השנים הכאב (כמעט) פָּג המלאך גבריאל הן שומר עליך, בנְהָרָה במָרוֹם מִמעל חג אל-נא תהא לפיכך כלל מודאג ! להראות להם מאיפה מַשְתִּין הַדָּג לא להעניק להם את העונג לאלץ אותך לחיות בארצך עָנוּד תָּג, כמו אֲסִיר השָפוּט בגוּלָאַג ! אל תאפשר להם למנוע מבעדך להגיע לגִיל קָשִיש ומוּפְלָג הם הן היו רוצים להשליכך לבּוֹר, לדחוף ולדחוס גופתך בכוח, לֶאֱטום אותך בחופזה מוּטָל, מקופל, מגולגל, מְדוּבְלָל, מְנוּטְרָל, רוּח-חיים כָּלִיל משוּלָל שָכוּב פְּרַקְדָּן כִּדְבָעֵי, אָרוּז לנֶצָח בתוך סַרְקוֹפָג ! או לפחות, שכמו סוּכָּר בתוך ספל - תיעלם ותיגוז תיהפך לאוויר ! לרִיק ! לְשוּם-כְּלום ! למְאוּם ! להוקוס פוקוס אשר בין רֶגַע... חִיש מָג............ !

26 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

אני, ארז פלקסר, לא רציתי למות // אביבה פלקסר [על רקע יצירה של אלבינוני]

לָמוּת צָעִיר, לָמוּת לֹא רָצִיתִי, רָצִיתִי לִחְיוֹת, רָצִיתִי לַחְווֹת אֶת הַחַיִּים, רָצִיתִי לְמַצּוֹת אֶת הַחַיִּים. מְאוֹד רָצִיתִי. כָּעֵת, בְּמוֹתִי, מְבַקֵּשׁ שֶׁהַשֵּׁם שֶׁלִּי, אֶרֶז פְלֶקְ