top of page

ערב בהשראת דרכו של ארז ב״חדרים״

עודכן: 25 במרץ



לצפייה בהקלטת הערב:



הדברים שנשאה אביבה: 14.11.2022 ערב 'ישראל לאן' ברוח הספר" דרך ארז"


מודה מקרב לב לכל הנוכחים באולם ובזום.

חלקכם בוודאי תוהים, למה בחרתי ביום שני ה -14.11 לכנס אתכם לאולם ובכך, הקשיתי על הבאים מרחוק.

בחרתי ביום הזה, כי ב-14.11.1981 הגיח ארז לעולמנו. היום ארז בן 41.

ארז עזב את עולמנן לפני כ- 10 שנים ב-12.3.2013 .

הייתה לי זכות ענקית להיות אמא שלו במשך 31 שנים.

הייתי רוצה לשיר לו ולי- " היום יום הולדת- היום יום הולדת" אך מיתרי השירה והשמחה נקרעו.


המעמד הזה לא קל לי. הוא מציף את האיוולת שבתאונה, את הכאב והצער מהאובדן ואת הגעגועים האין סופיים. אך בערב הזה איננו מדברים על תאונת האימונים המיותרת, שבה נלקחו ארז בן ה-31 ונעם רון בן ה-49 מאיתנו, כשמסוק קרב קוברה התרסק חמש דקות לפני תום אימון ונחיתה בפלמחים בשעה אחת בבקר.

מי שירצה פרטים, יוכל להיכנס לאתר האינטרנט ע"ש ארז פלקסר למדור 'זעקת אם' ולתוכנית ה'מקור' של רביב דרוקר.


בערב הזה נתרכז בחגיגת חייו של ארז ובישראל לאן ברוח ארז כמשתקף בספר 'דרך ארז'.


לפני 31 שנים ב- 30.11.1991, יום לפני א' חנוכה, רגע לפני שנכנסתי לבקר את הורי עם ארבעת ילדיי אורן--11 ארז- 10 אלון- 5 אלה- 4 ועם זאביק בעלי ,עלתה לי מחשבה בראש כמה החיים היטיבו עימי. הילדים נפלאים, בעל מקסים, עבודה נהדרת והכל פשוט טוב. לא חלפו 24 שעות מהמחשבה הזו ומצאתי עצמי אלמנה. קיבלתי שיעור לחיים. הבנתי, שאני בעצמי פתחתי על עצמי עין רעה עם ההרהור על חיי הטובים. ולכן, מאז נדמתי ולא שיתפתי את הסביבה בחיים שלי ושל ילדיי. לא התגאיתי בילדיי לא בפומבי ולצערי גם לא בפניהם, על אף שהיה הרבה במה להתגאות בכולם. גם כשארז היה לטייס, שזו גאווה של כל אם בארצנו, לא שיתפתי.


אך האסון גרם לכך, שאני רוצה לזעוק את ארז שלי, אני רוצה שידובר בו ושכולם יכירו אותו. האמת, רוצה לברוא אותו מחדש. ועדיין, מה שתישמעו ממני או מה שכתוב בספר, זה רק מה שהסובבים אותו מקורס טייס ואילך סיפרו לי או כתבו לי.

למדתי מהם הרבה דברים חדשים על ארז.


האם ארז שמח מקיומו של ערב כזה, ממש לא. ארז כנראה היה שמח לשמוע, שאנו המשפחה והחברים מנצלים כל רגע מהחיים, עובדים ,לומדים, קוראים, מטיילים, שרים, מנגנים, תורמים, מבלים וניפגשים ולא מתעסקים בו. ארז לא מבין את הצורך שלי. ארז גם לא מבין שאדם מת פעמיים אם לא מדברים בו.


היוזמת של ערב זה היא פרופ' ניצה בן דב, כלת פרס ישראל לספרות לשנת 2021, שקדם לו מתן פרס יצחק שדה לספרות צבאית על ספרה חיי מלחמה והיא גם אמא של ג'יי, חבר קרוב של ארז שעברו מסלול דומה, ביה"ס הריאלי, קורס טייס וטיולים בארץ ובאפריקה.

ג'יי יהיה חלק מהדוברים וידבר בזום. ניצה גם בין הדוברים.


תודה כמובן למנהלי חדרים דני שטיינר ושוש עידן ולזמרת בטי פבלו.

תודתי נתונה גם לדוברים הנוספים וברצוני להציגם:


גדי איזנקוט רמטכ"ל בדימוס, שהצטרף לאחרונה למפלגת המחנה הממלכתי – אתם שואלים למה הזמנתי את גדי? ההיכרות ביננו החלה 4 שנים אחר האסון, כשהוא בצעד חריג שלא היה מקובל עד אז בצבא, גרם לכך, שאראה את כל חומרי החקירה על התאונה ללא צנזורה. ואז הגיע מפקד חה"א דאז האלוף עמיקם נורקין, שמכבד אותנו בנוכחותו והתייחס בכובד ראש לדבריי והכניס שיפורים גדולים גם במתן תשובות למשפחה השכולה.


מה שהרשים אותי עוד בגדי, שימים ספורים אחרי שקבל ממני את הספר דרך ארז, יצר איתי קשר ושיתף אותי כמה מתרגש מדמותו של ארז . לחשוב, שמצא מיד את הזמן לקרוא ולהתקשר אלי, זה מעשה יחודי וחיבוק גדול ממנו אלי.

נשאל ישראל לאן – מקווה שהצבא יאמץ את גישתם של איזנקוט ונורקין, שתי דמויות מופת. הלוואי והבאים אחריהם ילכו בעקבותיהם ויבינו, שיש הורה שכול, שרוצה להיות שותף ללקחים ולהבטיח את יישומם בשטח ולא, שיתייחסו אליו כאחד שלא מבין כלום, כי הוא לא טיס, לא מהנדס ולא לוחם. אך כפי שצינתי קודם, לא מדברים היום על התאונה.


דובר נוסף הוא מושיקו ד״ר משה בן שלום, בוגר הפנימיה הצבאית מ-1996 ,חבר של ארז גם מטייסת הקוברה טייסת 160, וגם מהמעבדה לפיזיקה של פרופ יורם דגן באוניברסיטת ת"א אז ב-2013. היום הוא בדרך לפרופסורה בעל מעבדה משלו באוניברסיטה.


דוברים נוספים הם נציגים של חברים של ארז מקורס טייס. ג'יי שהזכרתי קודם ושלומי בלוקובשטיין, שהגיע אלינו מהדרום הרחוק. בגלל קוצר הזמן רק שניים ישתתפו, ובספר-הרבה מהם.


ומילת סיום מדר' מירה מרכוס קאליש שהחיבור שלה עם ארז היה הרב תחומיות, מהסימולציה, הטבע וים המלח ועד המוח.


תודה מקרב לב לכל הנוכחים כאן שחלקם הגיעו מרחוק ואני מודעת לכך, שזה לא פשוט באמצע השבוע בסתם יום של חול.

תודה מיוחדת להורים של נעם, צבי וצפורה רון הנמצאים כאן, שהגיעו מרמת השרון. אנשים משכמם ומעלה. נעם שלהם נהרג יחד עם ארז בהתרסקות המסוק לפני כעשר שנים ושש עשרה שנים קודם לכן, נהרג בנם הטייס אייל. איבדו 2 ילדים מופלאים. אייל בחור חכם, שקט, צנוע ונעם בחור חכם, מוחצן ומנהיג. נעם היה מוכן להקריב את חייו למען המדינה בלי ספקות ומכתב כזה נמצא אחרי מותו, בעקבות השתתפותו במלחמת לבנון השניה. ביוטיוב תוכלו למצוא סרטים, שצבי וצפורה הפיקו.


רואה חובה להזכיר את מיק זלטקין, אבא של מירב, אלמנתו של ארז. מיק אדם מופלא, צייר, שפיתח סגנון ציור באמצעות הפלאפון ויצר ספרים ויצר מלא סרטונים על ארץ ישראל מהרבה נקודות מבט ובהם תמיד מנציח את ארז. ממליצה לכם לחפש אותו ביוטיוב. מובטח לכם להינות.


כאן בקהל יש משתתפים, שהכירו עוד לפני האסון, אותי ואת ארז או רק אותי כמו חברות שהבולטת מתוכן היא מירה בן הראש שעוזרת לי מאד, והקבוצה של בוגרי אלביט ובןגרות ביה"ס הריאלי.


ויש, שלא הכירו אותנו ונענו להזמנה של חדרים או נחשפו לספר באמצעות הפיסבוק. מאד מודה לכם על הנוכחות. רוצה לציין שניים. את גיא הלפרן שהגיע מהדרום הרחוק ונחשף לספר דרך הפיסבוק, התלהב מארז ויצר איתי קשר, ואת צביה ריב - אימו של אלעד ריבן, שניספה ככבאי בן 16 בשריפה בכרמל והיא תישמח לחלק לכל מי שיפנה אליה ספר ילדים מעל גיל 9 על אלעד.


אחרי האסון התוודעתי באופן טבעי לחה"א ונוצר קשר טוב עם ענף ניפגעים, מפקד חה"א לשעבר, מפקד פלמחים לשעבר ומפקדי טייסת 160 לשעבר. תודה לכם על הנוכחות.


חיבת לציין כאן עוד שלוש קבוצות של נשים שתומכות בי ועוזרות לי לשקם את עצמי.

אתחיל בעמותת אור למשפחות אותה הקימה עירית אורן גונדרס. עירית, אשה גדולה מהחיים, המזדהה בכל נימי נפשה עם כאבם של משפחות שכולות ועושה הכל יחד עם מתנדבות ותורמים לשמח אותנו. על מעשיה - באינטרנט ובאתר ע"ש ארז במדור 'תרבות השכול'.


קבוצה נוספת של נשים, שרבות מהן נמצאות כאן באולם והן מגיעות מרחוק היא עמותת לביאות ורודות ישראל, עמותה אותה הקימה אורית זיו עם בן זוגה מיקי לזכר אחותה שנפטרה מסרטן. זוהי קבוצת חתירה בסירת דראגון בכנרת ובירקון לטובת שורדות סרטן שד בעזרת מדריכים מתנדבים. האסון החליש אותי מאד מבחינה נפשית ופיזית. ופעילות החתירה העצימה אותי וחיזקה אותי בכל המובנים גם כי קבוצת הבנות ניפלאה.


קבוצה נוספת של נשים הנמצאות כאן, שהתוודעתי אליה השנה, ״שלובות״ המנוהלת בחיפה ע״י שרה ירדני, הכל בהתנדבות ודואגת להביא לשורדות סרטן הרצאות מעניינות מידי שבוע במרכז קהילתי רמות אשכול.

מכאן אני קוראת לגברים לדאוג, שנשותיהם ולנשים לדאוג שבנותיהן תיגשנה להיבדק כי גילוי מוקדם מציל חיים וששורדות סרטן שד תצטרפנה לשתי הקבוצות האלה.


תודה לכולכם על ההתעניינות בבני ארז. זה מחמם מאד את ליבי, שמתעניינים בו. ברור לי שהזכרת שמו משאירה אותו בעולמנו. וזה למען האמת הרצון של כל הורה שכול, לזכור את הבן שלנו ולא לשכוח. הייתי רוצה שתישאו גם אתם, את זיכרו עימכם.


תמיד מודה לכל אחד, שמצטרף אלי, להנכחת ארזי שלי בעולמנו. לכן האירוע הזה חשוב לי ומשמח אותי.

עד כאן התודות.

* * * * *


וכעת, טעימה מארז 'וישראל לאן' ברוח 'דרך ארז'.


ארז עד גיל 27 טייס בחה״א. גיל 28 טיול באפריקה. גילאי 29, 30 ו-31 2 תארים בפיסיקה בהצטינות.

ארז הסב לי תמיד אושר גדול, כשהשיא היה נישואיו למירב והולדתו של אורי, אורקלה שאיבד את אביו בגיל של ארבעה וחצי חודשים. והיום הוא בן עשר.


אם תעיינו בכריכת הספר לא תימצאו את שמי מאחר ולא אני כתבתי את הספר. אני רק ליקטתי מהסובבים את ארז מאז קורס טיס ועד אחרית ימיו את מה שכתבו או סיפרו.

שאלתי את עצמי - למה אנשים זרים יתעניינו בספר? זה לא רומן. למה יתעניינו בארז? הוא לא מנהיג פוליטי, לא סלבס. אז למה?


הבנתי, שארז בדרך חייו מייצג צעירים רבים בין אם חללי צה"ל ובין אם חיים, שלא באים לידי ביטוי בציבוריות הישראלית ובתקשורת כי הם צנועים, ענווים, שקטים ולא אוהבי פרסום אך הם לא פחות פטריוטים מכל הרעשנים ותורמים למדינה תרומה ניכרת בצבא, במדע, בתעשייה ובאומנות ובעיקר בערכים שאוחזים בהם. חשוב שהציבור יכיר אותם, כי הם נחבאים אל הכלים. הם גיבורים באופן חייהם ולאו דווקא באופן מותם.


בשנים האחרונות השתלט שיח של שנאה במדינתנו. אז מציעה לכל השונאים משני הצדדים לקרוא בספר על ארז שלי, ללמוד מ'דרך ארז' ולראות במה הוא היה עסוק בחייו הקצרים - מעולם לא בשנאה אלא באהבה. אהבה לזולת באשר הוא, אהבה לחסרי ישע, אהבה לטבע, לספורט, ליידע ולמדע - אהבה לחיים.


במקום לדבר בסיסמאות אדגים לכם מסיפורים, לרוב מהספר.


נמצאת איתנו כאן חברתי אומייה משפרעם שבקבוצת הלביאות הורודות ולמה מציינת אותה? מיד תבינו. כדי לקרב את הערבים אלינו ואותנו אליהם הבין ארז, שחשוב ללמוד לדבר ערבית. חבר מספר בספר, שמצא בחדר השירותים בדירה שארז התגורר בה, ספר ללימוד ערבית. כששאל את ארז מה זה? ענה שהוא לומד ערבית. למרות העומס כטייס מבצעי מצא זמן ללמוד ערבית. ארז ראה חשיבות בלהכיר מקרוב את הערבים. יותר מזה, הוא אמר לי, שכדאי שיהיה שר ערבי וכי וזה עשוי לקדם את השלום בארצנו וגם עם הפלשתינאים. ואם אתם שואלים ישראל לאן ברוח ארז, זה להבין שהערבים חיים בינינו ואיתנו לנצח ונדרשת שותפות והשתלבות איתם.


ועוד באותו נושא. חברתו דאז נטע מספרת בספר, שכישבנו פעם לארוחה ודיברנו על הבעיה הפלשתינאית והיא הגיבה שצריך להשליך אותם לים , אמר לה ארז שלא בטוח, שהם יכולים להמשיך להיות ביחד וכשהיא הקשתה עליו מה עם לקבל את השונה, ענה לה, שיש דיעות שהוא לא יכול לקבל. וכשהיא אמרה לו, שלא היא לוחצת על ההדק ענה לה, שמישהו חייב לעשות זאת כדי לשמור על ביטחוננו. ולי אמר, שבכוח לא נצליח לפתור הסכסוך הוא רק מלבה אותו. חייבים להגיע להסדר מדיני. ואם מלחמה - חייבת להסתיים בהסדר.


ישראל לאן ברוח ארז: ללמוד את שורשי הסכסוך, ולפעול להגיע להסדר מדיני איתם.


חיילים, כשמתחילים קורס טייס מתבקשים לרשום באיזה כלי יעדיפו לטוס. הרוב הגדול כותב מטוס קרב. כך גם ארז. מצאתי בתיק האישי של ארז פנייה בהמשך הקורס, לטוס במסוק. ואז ניקבע שיטוס במסוק קרב קוברה. כשמסיימים את קורס טייס כדי להפוך לטייס מבצעי אתה עובר עוד שנה של הכשרות מיוחדות בכלי שאתה טס. וארז בתום ההכשרות, כשהפך לטייס מבצעי, פנה לחה"א בבקשה חריגה מאד, להעביר אותו לטוס למטוס תובלה.


חה"א העלה אותו לוועדה וההחלטה הייתה, שחייב להישאר במסוק הקוברה אחרת לא יהיה טייס. כששיתף אותי באמירה הזו אמרתי לו, שהם עושים עליו מניפולציה ושלא יתכן שיוותרו על טייס מבצעי ואז הוספתי, שאהיה המאושרת באדם, שלא יהיה טייס. התגובה של ארז אלי גם הייתה חריגה. ממש כעס עלי איך אני מסוגלת לומר זאת אחרי שהשקיעו בו כל כך הרבה כסף להיות טייס.


משימות מסוק הקרב לא תאמו לנפשו של ארז. הוא רצה להציל אנשים בתובלה ולא לתקוף. אך אז ארז הבין, שהצבא איננו תוכנית כבקשתך והשיבוצים נקבעים לפי הצרכים ולכן קיבל את הדין. ואח"כ הפך ארז להיות זה, שאימן את הטייסים יחד עם מדריכות הסימולטור להשתמש בנשק, שהיה אז מאד סודי 'מחצלת', לפגוע במטרה ולא לפגוע בחפים מפשע. בסופו של דבר נחשב ע"י הטייסים בספר כ-מקצוען וכ-מקלען הטוב ביותר.


ישראל לאן ברוח ארז: לפעול לשינוי אם אתה סובל, ויחד עם זאת להשלים את השליחות שלקחת על עצמך ולא לברוח ממנה.


יום אחד פניתי לארז, שיצרוב לי על דיסק שירים שאהבתי. הוא נתן בי מבט משונה ואמר אמא את רוצה לגזול פרנסה מהזמרים. מדריכות הסימולטור מספרות בספר, שאסר עליהם לבצע הקלטות פירטיות.


ישראל לאן ברוח ארז: לחשוב על האחר ולא לגזול פרנסה מאיש.


היינו משפחה מטיילת מאז ומעולם. הצעתי לרכוש ׳יפ כדי שנוכל לטייל בהרים ובוואדיות. ניזכרת בפרצוף שלו המשתומם גם את רוצה להשתתף בהרס הטבע? מספיק יש בעלי טרקטרונים וגיפים שפוגעים בטבע. מה רע בלטייל ברגל!!. ובאשר לאשפה שנאספת בטיולים לימד את כולם לדחוס את האשפה ולתחוב לתרמיל ולטייל עם טלפון סלולרי סגור.


ישראל לאן ברוח ארז: לשמור על הטבע שלנו ולטייל בשבילים ברגל.


שמעתם על מקום הקרוי רו'גום אל הירי? אני לא שמעתי עד קרביץ סיפר לי עליו. אלו מעגלים של גלי אבנים עם קבר באמצע ברמת הגולן מלפני 5000 שנה. ולמה אני מספרת לכם על כך? כי ארז הכיר את המקום וכשהיה בתקופה מסוימת אמון יחד עם קרביץ על יצירת גיחות אימון לטייסת, יצר להם ארז גיחת אימון מעל האתר הזה לרבות הסברים עליו. יצר עוד גיחות שמהם למדו הטייסים על ארכיאולוגיה, היסטוריה וטבע.


ישראל לאן ברוח ארז - ללמוד להכיר את ארצנו ולשתף אחרים ביידע שלך.


בתמונות ששלחו לי החברים או נמצאו במחשב שלו ראיתי שלבש חולצות, שקבל עוד כתלמיד בחוגי סיור והמשיך לנצל אותם עוד עשר - חמש עשרה שנים אחרי. קמצן? ממש לא. כל עוד הבגד יכול לשרת אותו אז המשיך להשתמש בו.


ישראל לאן ברוח ארז - אפשר להסתפק במועט לא צריך להרבות בצריכה. זה טוב גם לכדור הארץ וגם לכיס.


אם מישהו עושה לכם משהו רע, מעצבן, האם למחרת, כשיבקש מכם סיוע תבואו מיד לעזרתו? אני הייתי מהססת ואולי לא נענית. אך לא כך ארז. נטע מספרת, כששאלה אותו למה הוא עוזר לו, לזה שעשה לך אתמול רע, ענה לה, שהוא לא שופט וכי יש לו סרגל אחר.


ישראל ברוח ארז - לא למהר לשפוט לחומרה אנשים ובכל מקרה לסייע.


מידי פעם שומעת סיפור חדש על ארז. כזה היה לפני כחצי שנה בשיחה טלפונית עם אביהו עצר שהכיר את ארז ב-2005 בחה״א. אביהו סיפר שב-2006 עבד בבית שמש במיזם עם נוער רחוב והיה שם ילד בכתה ז' שובב במיוחד, שאביהו החליט לקחת אותו כפרויקט אישי. כששאל את הילד מה החלום שלך. ענה לו אני רוצה להיות טייס. ומיד אביהו חשב על הטייס ארז. התקשר לארז וארז נידלק על הרעיון. במשך שנתיים מידי שבוע ארז נסע אל הנער בבית שמש על מנת לחנוך אותו. המעניין הוא, שאיש מסביבתו אף לא החברה הקרובה ידעו מזה.


ישראל לאן ברוח ארז – גם בעיתות של עומס, ניתן למצוא זמן להושיט יד.


יכולתי להמשיך ולשתף אתכם בעוד סיפורים מדרכו של ארז, אך הזמן שהוקצב לי תם. לסיום אומר, שמהסיפורים על ארז שבספר, אפשר ללמוד מארז לחיות את החיים במלואם ולא חצי חיים ולהקנות משמעות לכל רגע.


ללמוד מארז לחיות בפשטות עם חיבור לנופי ארצנו, לטבע ולספורט, עם חיפוש מתמיד אחר אתגרים חדשים ובעיקר להיות אדם-מאנטש.

4 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page