מאבקה של נעמי אונגר ז"ל מול המערכת, במטרה לשמור על החיילים באימונים, כמתואר בספרה 'לעצור את הכדור'

עודכן ב: 19 אוק 2020

על הספר של נעמי אונגר ז"ל – 'לעצור את הכדור', יצא ב1989 והופק על ידי צה"ל, משהב"ט וחולק לכל צוער בצה"ל לאישה הזו, נעמי ז"ל, ולבעלה צבי ז"ל, אני מצדיעה על מאבקם ללא ליאות, דבקות במשימה ונחישות אין סופית, להעלות את סוגיית הבטיחות באימונים לראש סדר היום בצה"ל  כדי לשמור על החיילים באימונים ושכל חייל ישוב לביתו. אני יצאתי למאבק עם מטרה דומה, להביא את חיל האוויר להכרה ולמחויבות שתאונות אימונים ניתן וצריך למנוע,  כדי ששום אמא לא תגיע לבור השחור, שאני נזרקתי אליו.

מוקירה ומעריכה מאד את נעמי, שנתנה ביטוי למאבקיהם בפרוטרוט בספר, שאין כמותו. ומי שעוד ראויה לכל התשבוחות, זוהי סא"ל ורדה פומרנץ ראש ענף קשר למשפחות, אשר ליוותה, סייעה, יעצה ותמכה במשפחה השכולה בכל דרך באופן אמיץ, ולא נרתעה, למרות שסיכנה את מקום עבודתה."  ורדה אמרה: אני עם המשפחה במקרה שלכם, לא עם צה"ל "(עמ' 141) . לצערי, הפכה ורדה בעצמה לאם שכולה, כשבנה דניאל נהרג במלחמת צוק איתן . ההורים השכולים נעמי וצבי נחושים  היו לעצור את הכדור הבא כשמו של ספרם. צריך הרבה כוחות כדי לצאת נגד צה"ל בשנת 1984. הם פועלים הן במישור הצבאי(רמטכל משה לוי, האלופים יוסי פלד שהוא מהעושים ולא רק מדברים , עמוס ירון, אמנון-ליפקין-שחק, תת אלוף צ'וצ'ו ,שר הביטחון יצחק רבין, הרמטכל דן שומרון שמינה את ועדת לפידות ועוד.) והן במישור האזרחי(נשיא חיים הרצוג, נציב תלונות הציבור בוועדה בכנסת, ועדת בקורת המדינה, ועדת חוץ וביטחון, איתן הבר, יאיר צבן הדגול ) . לא מוותרים. לא מרימים ידיים. רוצים לראות תוצאות. מזעזעים את המערכת. פעולתם נושאת פרי. הובילה לשינוי בנהלים ובהוראות בצה"ל ובתיקי תרגילים. וגם לראשונה בזכות פועלם, הוקמה ועדה לחקר ולמניעת תאונות בצהל. בשנים  2019-2018 השתנתה הרוח בחיל האוויר, הייתה הקשבה מלאה לדבריי ואמפתיה עם הרמטכ"ל בדימוס גדי איזנקוט ובעיקר עם האלוף עמיקם נורקין. נוצר דיאלוג פורה, שהניע שיפור בחיל האוויר של תהליכי עבודה מצילי חיים,.הפעם דבריי לא נידחו.  ראו בביקורת שלי בקורת בונה.

אני מזדהה לחלוטין עם האמירות של נעמי בספרה, ומצער שחוויתי דברים דומים, שלושים שנה יותר מאוחר במהלך חמש השנים הראשונות מהאסון מ2013- ועד 2018 בתוך חה״א.


להלן מבחר מצומצם מהאמירות בספר, המבטאות גם את התחושות שלי.

כל משפט שהדגשתי להלן, יש לו מקבילה בשיחות עימי במסגרת מאבקי מול חיל האוויר מהאסון במרץ 2013 ועד 2018 .

יש  אמירות שנאמרו לנעמי וגם לי, מאד מקוממות, שמוטב שלא היו נאמרות. ויש אמירות של נעמי, שיצאו גם מפי.

נעמי:"אנו מקבלים מהמג"ד הסבר על צירוף מקרים, שלדבריו אין אפשרות לשלוט בו. הכרחי לצאת עם זה לציבור. על המצבה נכתוב- נהרג בתאונת אימונים... המצבה תיזעק... (עמ 17)-   אביבה :באסוני- תת אלוף רוזן מצא שהסיבה לתאונה היא "ביש מזל" . במצבה נכתב  פעילות מבצעית. לא הסכמתי. דרשתי תאונת אימונים . ובימים אלה פניתי בכתב למשהב"ט לעדכן את הכיתוב. שמחה לעדכן שמשהב"ט אישר לרשום על המצבה נפל בתאונת אימונים כטייס. נותרה מחלוקת ביננו כשדורשת להצמיד לזאב אבא של ארז את המילה ז"ל.  נכון לזמן כתיבת מסמך זה, אין הסכמה.   נעמי: " אין צורך לצאת למלחמה כדי למות, מספיק לצאת לאימונים (עמ 17) "ואל תטעו לחשוב שנופלים דווקא במלחמה. הרוב נופלים בתאונות"( עמ 38). "ההשלמה עם תאונות היא פשע ראשוני, והתחמקות מעמידה בדין, היא חטא שאליו התרגלנו.. (עמ' 39)  אביבה: התבטאתי באופן דומה בכתובים.

נעמי:..." אפילו יענישו מישהו, בסוף יוקפץ בבעיטה לתפקיד גבוה יותר....אבל איש לא לוקח אחריות, אף אחד לא נותן את הדין." ( עמ' 20)  אביבה :התבטאתי באופן דומה בכתובים.

נעמי:"מצפים ממני, שלא אכביד על חייהם של מפקדים.."(עמ' 21). אביבה: גם אני הרגשתי כך. נאמר לי, שאני מפריעה לחוקרים לעסוק בדברים החשובים באמת, בשאלות שאני מעלה. וכך במשך כ- 3 שנים מהאסון לא קבלתי תשובות. נעמי דורשת בדיקה של סדרי אימונים וכותבת "אם ישתנה משהו בצה"ל, מותו של ניצן לא יהיה רק מוות מיותר, סתמי. הבן שלנו , כמו מיגדלור, יזהיר אחרים, ולא יהיה רק גופה בארון, מצבה מתבלה ברוח ובשמש.." (עמ 229) אביבה :גם אני, כמו נעמי וצבי חיפשתי מהיום הראשון לאסון , משמעות למוות המיותר ע"י קידום בטיחות טייסים.

נעמי :"אין ספק, לא ממצים את הדין עם מוכשרים ונאמנים שהמערכת רוצה בהם..... המערכת הזו כנראה לא תפסיק להגן על עצמה ולא תאפשר לאחרים לשפוט אותה. ... המסר המועבר שמי שהם טובים ומוכשרים, ישוחררו מעונש."(עמ' 33) אביבה :גם אני טענתי, שאם איש לא מקבל לפחות נזיפה על ליקוי בתיפקוד, ניתן בעצם היתר להתרשל ע"י מפקד חה"א עצמו. וכך יגיעו עוד תאונות . מה שבאמת גם קרה. התאונה של דודי זהר ז"ל קרתה בגלל חלק מהסיבות שקרתה התאונה שלנו אך חמש שנים אחרי.   ויש דוגמאות לא מעטות, כמו תת אלוף רוזן ותת אלוף נחמיה דגן, חרף העובדה שהיו קשורים לתאונות קטלניות קשות בחה"א וננזפו, עלו לאחר מכן בסולם הדרגות. מביש.

נעמי:" אני לא אוותר .לא יכולה להרפות.. . המשפט מתחמק ומאכזב. חייבים לערב את ועדת חוץ וביטחון. נלך לרמטכ"ל. נעורר את הנשיא...(עמ' 34) אביבה :גם לי היו תחושות כאלה. בחרתי בדרך מעט שונה ויכולתי, משום שאנו נמצאים בעידן אחר. התקשורת היום (לא כולם), מוכנה לבקר את הצבא. פניתי לתוכנית המקור לרמטכ"ל גדי איזנקוט ולמפקד חהא האלוף נורקין. לולא הצלחתי עמם, היה עלי לעשות את המסלול של נעמי. הם האמינו בי , שאני לא מחפשת אחר אשמים. נעמי:"אין לי אשליות לגבי הפצ"ר, שבעינינו הוא נאמן למערכת המגינה על עצמה, וכך הוא רואה בוודאי את המציאות ואת תפקידו." ( עמ' 43) אביבה :מזדהה לחלוטין.  ואין לי ספק שהפצ"ר מאשר 'על עוור' כל תחקיר מטעם חהא. לא מנסה למצוא שם מחדלים. ולא ענישה. כי חה"א הוא הטוב מכולם . נעמי :"אם הרצון להצליח בתרגיל גובר על שמירת החיים, אז נכשלנו".(עמ' 45) אביבה : הייתה בעיה בחהא של מוטיבצית יתר לטייסים. ומנטרות שגויות כמו" כאשר חוטבים עצים -ניתזים שבבים"  והשבבים הם ילדינו רק משנות האלפיים חרט חהא על דגלו בטיחות כדרך חיים  ולכן יש ירידה מאז בכמות התאונות . נעמי: "האלוף מתנגד בתוקף: "רק האסון האחד הזה קרה השנה בצנחנים" . מתפוצצת בתוכי. ניצן אינו משקל מספיק, קל כנוצה ילד שלי... מיכסת התאונות לא מלאה ואנו באים בטענות..." (עמ' 50) אביבה : גם לי הושמעה אמירה דומה ומזעזעת מראש מבק"א ,חה"א השתפר מאד. מה תליני, בשנות השבעים והשמונים נהרגו שלושים טייסים בתאונות אימונים בשנה וכעת רק שניים.!   נעמי:"המפקד שפלט לפני פיקודיו ביום האסון, שהצבא אינו חברת ביטוח, שבר את האמונה בערבות הדדית ,וקבע מחיר שיש לשלם בעד אימונים "..(עמ' 51) אביבה: ראש מבק"א אמר לי, שכל טייס יודע וגם ארז ידע, וכל הורה של טייס יודע, שלטוס זה מסוכן!! נעמי :"בערב מקרינים בטלוויזיה קטעים מהצגה חדשה-" העקדה". עקדת הורים . הורים של עיתונאי וסופר צעיר החליטו לחשוף את אסונם הכפול. אסון השכול ואסון הבידוד. " (עמ' 55) אביבה: גם אני הרגשתי  ומרגישה את הבידוד. לא הייתה סולידריות אולי כי מתגוררת בעיר. בקהילות של הדתיים כנראה זה אחרת. יש עמותת אור למשפחות שהקימה עירית אורן גונדרס , שעושה מאמצים להביא למשפחות השכולות את האור והתמיכה.    נעמי:"הרמטכל משה לןי אמר שנמשיך ללכת כל אחד בצד אחר של הדרך וזה לא יוכל להישתנות. אני מופקד על ביטחון המדינה. התגוננתי . " באנו לבדנו, אין איתנו הורים מאוגדים, לא עיתונאי, לא עורך דין, לא פולטיקאי. אנו מבקשים רק דבר אחד- תקשיבו לנו. , (עמ' 58) ...  הרמטכל "  את מכלילה מקרה יחיד של אסון על הצבא כולו...(עמ 59). אביבה :  למזלי פגשתי ברמטכ"ל גדי איזנקוט , דמות מופת, שגם ידע להודות לי על התרומה לצה"ל בכתב. נעמי :"אנו מבקשים לשמוע איך אתם מבצעים ומשפרים את החינוך לבטיחות"( עמ' 60) " מבקשים רק להקשיב לנו, לא דורשים נקם, ואפילו לא מבקשים רחמים, מבקשים שישכחו את השכול שלנו.( עמ'61). אביבה:באופן דומה, אני דרשתי מחה"א לקבל פירוט בכתב של כל השיפורים שבוצעו בעקבות התאונה . בקשתי לדעת מה היו הלקחים והאם יושמו. לא נעניתי. למרבה הצער, היו מעט מאוד לקחים שהופקו מהתאונה ע״ צוות החקירה ורק בזכות הרמטכ"ל איזנקוט שהורה לחהא להציג בפני את הדוח המלא על כל ניספחיו, למדתי לדעת שצוות החקירה של חה״א התעלם מהרבה מחדלים ולא הפיק את מלוא הלקחים. האלוף נורקין דאג לטפל באותם כשלים.

נעמי: ב1.7.1987 הופיע דוח מבקר המדינה(טוניק). ובו פרק על צה"ל שנשא את השם: חוסר משמעת- והתוצאות .  המבקר קובע כי חוסר המשמעת הינו הגורם העיקרי לתאונות, תאונות אימונים, תאונות דרכים ..." (עמ' 79). אביבה : באופן דומה גם מבקר המדינה ערך ב2017 בקורת במחלקת המסוקים בחהא ובחן את תחקיר תאונת האפאצי, בה נהרג דודי זהר, והגיע למסקנות דומות לשלי, על תרבות תחזוקה לקויה, על אי איסוף תאונות מהעולם ועוד.. נעמי:”אלוף עמוס ירון  ראש אכ"א אמר לנו" כל נופל יותר ממספר אפס הוא יותר מידי"... אצטרך לעקוב אחר שמירת הנורמה של קבלת אחריות, על זה לא נוותר. אולי נצרף נושא לימודי כזה לקורס קצינים"(עמ' 85).. טוב שאתם ממשיכים את מה שלקחתם על עצמכם... נשמנו כאב מהול בתקווה מדבריו של ראש אכ"א. (עמ' 86) אביבה : האלוף נורקין אימץ את הסלוגן שלי ומטמיע אותו בחהא  "תאונות ניתן וצריך למנוע . לא ייכתב יותר המשפט, שהיה נהוג בחה"א לרשום בדוחות תחקיר לתאונה קטלנית-  "גם אם היינו נוקטים בכל הפעולות... את התאונה הזו לא ניתן היה למנוע. " האלוף נורקין  לא נרתע ולקח אחריות על תהליכי שיפור בחהא. עפ"י  נקודות הכשל שהצבעתי בפניו. הבין שאיני עסוקה באסון הפרטי שלי ולא פירש את פעולותי כנקמה, אלא הבין שאני דוחפת את השינויים כדי לתת חיים לטייסים .   נעמי: נעמי הבינה ברגע מסוים לאחר שיחות עם מתן וינאי והאלוף אמנון שחק, שרמטכ"ל מגן על האלוף, האלוף על המגד, המגד על המפ.. אי אפשר אחרת. המערכת מגנה על עצמה בגלל אחוות לוחמים, ברית דמים. לא ישאירו פצוע בשטח ולא יעזבו לנפשו חבר נאשם בבית משפט בקרות תאונה. ולכן, אם רוצים לבלום תאונות אימונים חייבים להוציא מידיהם את השיפוט על עצמם . אביבה:  נעמי התייחסה לשיפוט ואני מתייחסת לצוות החקירה . חייבים לשנות את תרבות התיחקור

19 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

אני, ארז פלקסר, לא רציתי למות // אביבה פלקסר [על רקע יצירה של אלבינוני]

לָמוּת צָעִיר, לָמוּת לֹא רָצִיתִי, רָצִיתִי לִחְיוֹת, רָצִיתִי לַחְווֹת אֶת הַחַיִּים, רָצִיתִי לְמַצּוֹת אֶת הַחַיִּים. מְאוֹד רָצִיתִי. כָּעֵת, בְּמוֹתִי, מְבַקֵּשׁ שֶׁהַשֵּׁם שֶׁלִּי, אֶרֶז פְלֶקְ