top of page

דברים שנשאה אביבה בפני חניכי המכינה הצבאית גל

אני, אביבה פלקסר, אמו של ארז פלקסר, היום בת 70.  בגיל 39 קבלתי תואר של אלמנה ונותרתי עם 4 ילדים, אורן 11, ארז 10, אלון 5 ואלה 4.  בורכתי בארבעה ילדים מופלאים, שהיה ממש כיף לגדל אותם. הם היו הכוח המניע, עד לדפיקה בדלת בשעה חמש בבקר ביום שני ה-12.3.2013 לפני תשע שנים , שהוסיפה לי את התואר של אם שכולה  בגיל 61. 


כשנשמעה הדפיקה בדלת בשעה חמש בבקר שאלתי "מי שם"?  בלי מחשבות רעות. ענו לי –" צבא."  אמרתי "טעיתם. אין לי כאן חיילים " ." את אביבה פלסקר?" " לא" עניתי ," אני אביבה פלקסר", ועדיין לא קלטתי שממתינה לי בשורה רעה . תפתחי בבקשה . פתחתי חריץ ואני  רואה מדים ירוקים וכחולים . זעקתי "מה ארז?"" כן. הוא נעדר." "איפה בשטחנו?" "כן." ואחרי חצי שעה הודיעו שמת, כי רק אז, אחרי 5 שעות מצאו את שברי המסוק עם ארז ונעם.בשעה אחת בבקר של יום שני ה-12.3.2013, לפני תשע שנים, שבים ארז  בן 31  ונעם רון בן 49 מאימון שגרתי במסוק קרב קוברה, שהחל בשעה תשע בערב של ה-11.3.2013. הם נמצאים חמש דקות מנחיתה מבסיס האם פלמחים. שומעים את נעם שואל את ארז "איך  אתה נהנה מלימודי הפיזיקה" וארז משיב: " היה קורס אחד שדי סבלתי" ..      .דממה.


יום קודם, ארז סיים את תקופת המבחנים בת חודש בפיסיקה באוניברסיטת תא, ולא נתן לעצמו אפילו יום אחד של הפוגה מהבחינות, ישר רץ לאימון למלא אחר החובה שלו לחה"א לשמור על כשירות מבצעית. כל טייס נידרש להגיע לאימון טיסה מידי שבוע כדי לשמור על כשירות מבצעית. ארז גילה אחריות כלפי חה"א , אך חה"א נרדם בשמירה. ברגע הבשורה המרה תיפקדתי כמו רובוט. כאילו אני צופה בסרט על מישהי אחרת.


באותו הלילה עלו שתי מחשבות בראשי . אני ברת מזל שיש לי את אורי, אורקלה, הבן של ארז בן הארבעה חודשים וחצי , כי חברים שלי לכתה נהרגו ביום הכיפורים בגיל 21  ולא הספיקו לחוות חוויית הורות . מחשבה שנייה שעולה לי מידי פעם היא המחשבה על ההורים שלי בוניה וליאון כפרי שעברו שואה קשה, שואת טרסניסטריה בה ראו את הוריהם מתים לנגד עיניהם , עלו לארץ, עברו מלחמות, הקימו משפחה ומעולם לא קיטרו, לא התלוננו, זרמו עם החיים ורק רצו לעשות לנו טוב. הם נתנו לי דוגמא אישית לחוסן נפשי.


יוני הציע לכם להזמין אותי. מה ליוני ולארז שלי או מה ליוני ולי ?  יוני קרא בפיסבוק על הספר –"דרך ארז". הסתקרן, גילה ענין, הזמין ספר דיגיטלי ואני נתתי לו ספר מודפס. תודה שהזמנתם אותי לספר לכם על ארז שלי,.האם מישהו מכם הספיק לעיין באתר ובספר?


אני שומעת כרגע את ארז אומר לי אמא, די עם השטויות שלך, אל תבזבזי זמן על סיפורים עלי ועל הנצחה. תמשיכי בחייך ותחגגי את החיים ואני עונה לארז שאינני יכולה, שאני רוצה לברוא אותך מחדש . וזה אפשרי - אם כל מי ששומע עליו בין אם קרא את הספר ' דרך ארז'  ונכנס לאתר ע"ש ארז פלקסר או שמע אותי, ישתף אחרים בסיפור של ארז וימליץ על האתר ועל הספר, ישמור את הנוכחות של  ארז בליבו, ויזכור שפעם חי בחור תכול עיניים עם זיפי זקן על סנטר מחודד וחיוך רחב, שאהב את החיים ויכול היה לעשות רק טוב בעולמנו.


המיפגש איתכם, משתתפי מכינת גל - מחמם את הלב השבור שלי.מעודד אותי לפגוש בנוער שבחר לדחות את הגיוס שלו על מנת להרחיב את ההיכרות שלו עם ארצנו, מתנדב לסייע לאוכלוסיות ניזקקות. נוער ששואף להעצים את עצמו במיומנויות הנדרשות לתפקידי פיקוד בצבא ובמעורבות חברתית. החוויות שאתם צוברים כאן ילוו אתכם לכל החיים . זו  הציונות החדשה .  הציונות החדשה שבין  מטרותיה זה  ליצור היכרות בין הפרטים החיים בישראל חרף המחלוקות בין המגזרים השונים חילונים, דתיים, חרדים, ימנים ושמאלנים, אשכנזים וספרדים .


עפ"י השיח שמתקיים בשנים האחרונות ארז שלי הוא 'בוגד', 'לא ציוני', 'לא פטריוט', 'עוכר ישראל' כי ארז איש שמאל במובנים מסוימים, ושמאל הפכה להיות מילת גנאי. מייחסים לשמאל מעשה בגידה.תגידו לי אתם, האם טייס שהקפיד להגיע למילואים כל שבוע, למרות שלל העיסוקים שהיו לו, מתאים לקרוא לו בוגד? האם ייחשב לציוני בעיניכם?תגידו לי אתם, האם בחור שהכיר ברגליו כל שביל בארצנו, ששתה בצמא כל פיסת מידע על ארצנו על ההיסטוריה, ארכאולוגיה, גיאולוגיה ובוטניקה ושדאג לשתף את הסובבים אותו במידע, וזה ארז, מתאים לקרוא לו בוגד? ייחשב ציוני בעיניכם ? ארז לא צריך היה לעבור עשרות שנים בשירות צבאי כדי להבין מה שדיסקין ואנשי מוסד  ושב"כ הבינו לאחר שנים – שצריך ביטחון, אך צריך גם להגיע להסדר מדיני עם הפלשתינים מתוך שיח וכבוד הדדי.


האם בחור שתומך בזכויות הערבים צריך לשנוא אותו ולייחל למותו? ארז הוא ליברל והומניסט כפי שהייתה תנועת הליכוד בעברה תחת הנהגת בגין ההומניסט.

שיח השנאה הזה בתוכנו הוא מבחיל, הוא כבר גרם ב-1995 לרצח מיותר ולא למדנו.


לכל אחד יש בתוכו פוטנציאל לשנוא, אך מה שמצופה מאיתנו - ואהבת לרעך כמוך גם לאלה שלא חושבים כמונו. 'אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך'. יש ערכים שחייבים לשמור עליהם, ערכים של שוויון ושוויון הזדמנויות, חירות, חופש הדיעה, חופש הדת והאמונה. 


צריך לבנות חיים במדינה שלא מנוהלים על שנאה כי זה התשתית לחברה בריאה. דווקא ריבוי דעות יכול להיטיב עם המדינה ולא לערער את קיומה. כאן במהלך השנים האחרונות נחצו קוים אדומים ולא ירחק היום ונוכל למצוא את עצמנו במלחמת אחים .שואלת עצמי האם הפוליטיקאים של השנים האחרונות ראויים לקורבנו של בני ארז ושל?-  לדעתי, ממש לא. אז מציעה לכל השונאים משני הצדדים לקרוא בספר על ארז שלי, ללמוד מ'דרך ארז' ולראות במה הוא היה עסוק בחייו הקצרים- מעולם לא בשנאה אלא באהבה. אהבה לזולת באשר הוא, אהבה לחסרי ישע, אהבה לטבע ולמדע , אהבה לחיים.


אתם צריכים להבין שהקמת המדינה שלנו לפני 84 שנים היא בבחינת נס. אנשים במלחמת העצמאות הקריבו את חייהם. הדור שלי, דור שני לשואה גם עבר מלחמות קשות, כמו מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון הראשונה . לאחר מכן מלחמת לבנון השנייה ומבצעים. כולי תקווה שהדור שלכם לא יתנסה במלחמה . ואולי דווקא  מנהיגי הדור שלכם יצליחו להביא הסדרים עם השונאים שלנו. הלוואי.


ארז מלמד בדרך חייו איך לחיות את החיים במלואם ולא לחיות חצי חיים. לחיות בפשטות ובצניעות, בסקרנות ובחדוות עשייה ובחיבור לארצנו , לטבע לספורט ולים וללא אגו מנופח, על אף שהיו לו סיבות טובות להיות גאותן ורעשן לאור הישגיו .


אסיה כתבה בספר כי ארז ידע להעריך את הדבר היחיד שאי אפשר להרוויח ורובנו חוטאים בבזבוזו - זמן. ארז מדגים איך להקנות משמעות לכל רגע כי לא נדע כמה זמן נקצב לנו וכי כל יום שחולף לא חוזר. שאפשר למצות את החיים באופן מאוזן בין משימות של הצבא, לימודים ועבודה  לבין מחויבות למשפחה לבין ניצול שעות פנאי לאתגרים ולהתנסויות מבלי חשש ופחד מכישלון .עכשיו אתן לכם טעימה מדרכו של ארז והכל בספר.


מה אתם חושבים תעשו דבר ראשון ברגילה שלכם הראשונה??? .....ארז כותב גלויה צבאית לידידות שלו ומציע להן טיול לחרמון במקום מה שרובנו היינו עושים, להשלים שעות שינה, לצפות בסדרות בטלוויזיה ולאכול טוב .מעולם לא שרף זמן בשינה או בצפייה בטלוויזיה. תימצא אותו בתקופת השירות הצבאי חרף העומס קורא בספר, או בונה רהיטים או מלמד את עצמו לנגן בגיטרה או מבשל או מטייל בארץ כשהוא מדריך את חבריו ומצויד באביזרי המחשה ומפות כדי לספר להם על ההיסטוריה, ארכיאולוגיה, בוטניקה וגיאולוגיה של המקום או מכין טיול לפיקודים שלו.


כשאתם מטיילים בטבע , האם אתם מרכיבים משקפיים? האם הסלולרי צמוד אליכם פתוח ואתם מציצים בו מידי פעם? ...ובכן ארז מטייל בשטח עם טלפון סלולרי מנותק וללא משקפי שמש, כדי להתנתק מהרעש ולראות את הטבע כפי שהוא.  חשוב לארז היה לשמר את הטבע ואת הסביבה נקיה. לימד את החברים כיצד לדחוס פסולת לתוך התרמיל.


אם מישהו עושה לכם משהו רע, מעצבן, שם לכם רגל האם למחרת כשיבקש מכם סיוע תבואו מיד לעזרתו?...אני לגמרי לא בטוחה שהייתי רוצה לעזור. נטע מספרת כששאלה אותו למה הוא עוזר לו ארז היה מופתע מעצם השאלה ואמר לה, שהוא לא מתייחס לאנשים באותו סרגל, שהם מתייחסים אליו.


נניח שאתם בני עשרים וחמש , האם תלכו עם חולצות שהלכתם עשר שנים קודם בהנחה שמידות הגוף נשמרו ?בתמונות  ששלחו לי חבריו של ארז או נמצאו במחשב שלו, ראיתי שלבש חולצות שקבל עוד כתלמיד בהיותו חוגי סיור ע"ש אורי מימון  והמשיך לנצל אותם עוד עשר - חמש עשרה שנים אחרי . קמצן? ממש לא. לא עניין אותו להיות' איני' באופנה. כל עוד הבגד יכול לשרת אותו אז ימשיך להשתמש בו.


האם אתם מכירים מישהו שבזמן השירות הצבאי חרף העומס, ולשרת כטייס צעיר זה מאד עמוס משימות, רוכש ספרים וקלטות כדי ללמד את עצמו ערבית מדוברת. ארז ראה חשיבות בשילוב הערבים בחברה הישראלית ושאנו הישראלים נדע לדבר בשפתם כפי שהם יודעים לדבר עברית..וארז לא הסתפק בלימוד ערבית באופן עצמי הוא גם התעניין מאד ביסודות הגאולוגיה ולכן נרשם לקורס באוניברסיטה הפתוחה ליסודות הגאולוגיה , אך במקרה הזה לא יכול היה לבצע המשימות האקדמיות אך כן הקשיב לקלטות . 


ארז לא הסתפק רק בהרחבת דעת במהלך השירות. הוא אהב ספורט אתגרי אבל ספורט שכולל הפעלה של הגוף (להבדיל, מאופנועי ים וג'יפים - שהם עושים רעש, הורסים את הטבע ומהווים מטרד)כיון שאהב לגלוש בים עוד מנערותו , היה קם מוקדם לפני הטיסה מידי פעם כדי לגלוש . בערבים  עוד בהיותו טייס בשרות, יצא לרוץ בפארק הירקון, בסופי שבוע טיפס על קירות (במובן המילולי של המונח) ובימים של שבירת שרב ארז היה בים עם הגלשן ולעיתים בשש בבקר כבר שחה בים...


ארז  לא ידע לשיר כי היה זיפן , אך זה לא מנע ממנו מלנגן בגיטרה וללוות את חברתו שאהבה לשיר.  לקח 2 שיעורים בגיטרה ואז התאמן והתאמן בכל הזדמנות עד שהצליח.  העז לנסות לבשל והפך ממש לבשלן.  גרו בדירה שכורה וצריך ריהוט. אספו מהרחוב ואז לימד עצמו לשפץ את הריהוט ואף בנה לבד בר ושולחן סלוני. 


אתם מבינים שארז נתן משמעות לכל רגע מחייו. ממליצה לכם ללמוד זאת ממנו . אם תפנימו שחבל על כל רגע שלא מנוצל כראוי גם במהלך השירות הצבאי אז תימצאו לכם פעילויות שאינן בהכרח קשורות לשירות הצבאי כמו ספורט , טיולים,  קריאה ספרים,, עזרה לזולת, עזרה להורים וכו' .  


האם שמעתם שמפקד בצבא אוסר על פיקודיו לבצע הקלטות פיראטיות, כדי לא לפגוע בפרנסה של הזמרים?האם מפקדים וטייסים יודעים להעריך עבודה של הטכנאים ומביעים זאת בפניהם ??ארז ידע להעריך את עבודתם של הגף הטכני. במהלך מלחמת לבנון השנייה , חרף העובדה שהיה עסוק  יום-יום בטיסות נגד החיזבאללה, מצא את הזמן לבוא לגף הטכני במקום ללכת לנוח ולהראות להם סרטים מאירועי המלחמה כדי להוכיח להם עד כמה חשובה עבודתם ולאילו הישגים מגיעים הטייסים בזכות עבודתם. 


 מתי פגשתם בבחור, שלמד מכונאות רכב לפני שיצא לטייל  לבדו באפריקה בתום השירות הצבאי בגיל 27, כדי שיידע לבצע טיפולים ברכב משום שצפה, שמסלול הטיול יהיה ברכב שירכוש ושיעבור בדרכים לא דרכים רחוק ממוסכים? כאן ארז מגלה אחריות וגם צופה פני עתיד . יש יומן מסע מהטיול באתר האינטרנט. מה שמרשים במיוחד זה שארז לא חשש מבדידות ולא חשש להיות לבד בכל ההרפתקאות כי היה לו  חיבור לשקט שבו.  והספר גם היה חבר שלו . 


ארז היה מדריך בנשמתו מנערותו עת שימש כמדריך בחוגי סיור בחיפה ע"ש אורי מימון , ובמסגרת הצבאית שימש כמפקד הדרכה בסימולטור ירי , באוניברסיטת ת"א כמדריך סטודנטים ואת החברים הדריך בשבילי הארץ בעזרת מצגות ומפות והסביר להם על ההיסטוריה גאולוגיה ארכיאולוגיה ובוטניקה. וכך סיפר דוקטורנט מאוניברסיטת ת"א. "ארז הציב נורמות גבוהות בהדרכת סטודנטים, שהיו אחר כך בעיתיים לכל שאר המדריכים. אף אחד לא נפגש עם סטודנטים שנה א' לפני המעבדה, אבל הוא היה עושה איתם פגישות הכנה ודן איתם בניסוי ובאיזה שהוא שלב משה הדוקטורנט אמר לו, מה אתה עושה ארז? לא צריך עד כדי כך להיסחף."


ההתייחסות של ארז לחברים במהלך קורס טייס הייתה מיוחדת. גם שם נחשפה האהבה של ארז להדריך ולסייע לזולת .קיימת תחרות סמויה בין החניכים בקורס כי הם נמדדים כל הזמן וחלק גדול מהם יודח. כל אחד רוצה להוכיח את עצמו רק לא ארז. לא היה לו חשוב להיות הראשון, המנצח. הוא בא  לסייע בשעות התירגול לקראת מבחן למי שנזקק. במקום להינות מזמן פנוי כי הוא לא זקוק לתירגול הוא בא לסייע .


אסיים כאן  מקוצר הזמן ב-2 ציטוטים מהספר  כתב אבירם, "כל מי שהכיר את ארז אהב אותו, אי אפשר אחרת. קסם לכולם, בשובבות, בשלווה בשקט בנחישות, בהומור, בסקרנות ובעיקר בצניעות שבה התנהל. מעולם לא התגאה ביכולותיו או בהישגיו יוצאי הדופן. נתפס מתגאה רק בבנו אורי שאך נולד. הכי אבא שאפשר היה במשך ארבע וחצי חודשים.  


כתבה  נטע, אקס חברה. "השם שלך לוקח אותי למחוזות רחוקים. לחיים אחרים. לתמימות. לחופש. לטיולים. לפשטות שבחיים. לצניעות. לטוב לב. לשקט. לרוגע. לחוכמה. לגאונות. לאומץ. לתעוזה. לחוסר הפחד שבך. לסקרנות והרפתקנות. לתשוקה לראות ולחוות את העולם. לאהבת החיים. ארז היה אדם מיוחד. מיוחד ושונה. שונה ומורכב. מורכב ומעניין"עד כאן  על ארז בתמצית כפי שמשתקף בספר. אתם מוזמנים לעיין באתר עש ארז פלקסר, שם מופיע הספר "דרך ארז" בגירסה דיגיטלית ובגירסת שמע . ספר מודפס מזמינים ממני דרך האתר.  


אני אשמח אם השם' ארז פלקסר' יזכיר לכם  לדבר מעט ולעשות הרבה ולנצל כל רגע מהחיים באופן משמעותי כי יום שעובר איננו חוזר וגם כי לא נדע כמה זמן נקצב לנ


את הספר 'דרך ארז 'ואת האתר על שמו הקמתי אחרי כשבע שנים מהאסון  כי במשך כשש וחצי שנים הייתי עסוקה במאבק מול חהא לחקר האמת ולהפקת מלוא הלקחים מהתאונה.


כפי שספרתי לכם בתחילת המיפגש הרגע הארור הוא שעה אחת בלילה של 12.3.2013. ארז שלי  בן ,31 אבא לאורי בן ארבעה וחצי חודשים, חילוני ואיש שמאל ונעם רון בן  49 עם 3 בנות בוגרות מאורנית , דתי ואיש ימין, שבו מטיסת אימון שגרתית במילואים. 5 דקות לפני נחיתה בפלמחים, התפרק רוטור הזנב מהמסוק שהביא להתרסקותו.. הרוטור מורכב מ2 להבים. נוצר סדק באחד מהם מפגיעת בורג, שלא אותר עי כלל הגורמים במשך מספר ימים.


הסדק התפתח לשבר בלהב ולהתפרקות הרוטור. הם לא יכלו לעשות דבר.בתקשורת הגדירו את התאונה ככשל טכני  וכך זה נשאר עד היום.  עוד בשבעה פקפקתי בסיבה הזו, מה שניתברר לימים, שצדקתי . זו הייתה תאונת אימונים מיותרת ,שלא הייתה מחויבת המציאות, כמו עוד תאונות קטלניות בצבא כמו אסון נחל חילזון. ולא רק בצבא כמו אסון צפית במכינה לקראת הצבא. באסון שלנו לא כשל טכני אלא כשל תחזוקתי וניהולי.  ובאסון צפית ובאסון נחל חילזון כשל ניהולי ופיקודי כשהחניכים והחיילים מקבלים ההנחיות כתורה מסיני ללא ספקות.  חיל האוויר טען שלא ניתן היה למנוע את התאונה, אמירה מקוממת וחסרת אחריות שהובילה אותי למאבק מול חהא ולמסע לחקר האמת והלקחים מהתאונה. לשם כך נזקקתי לעזרתו של רביב דרוקר והתחקירן איתי רום מתוכנית המקור כדי לגרום לצבא להתייחס אלי.


במשך שש וחצי שנים בקשתי לצקת משמעות למוות המיותר של ארז ונעם. בקשתי להניע תהליכי שיפור בהכשרות, במיומנויות ובתהליכי עבודה שנתגלו לי כלקויים כדי למנוע את קורבן השווא הבא מתאונות אימונים. מאמצי נשאו פרי. בזכות הרמטכל בדימוס גדי איזנקוט ובזכות האלוף בדימוס עמיקם נורקין שסיים תפקידו כמפקד חהא ממש לאחרונה ב4.4.2022 . אלו שתי דמויות מופת. האלוף נורקין הבין שניתן ללמוד גם מאמא שכולה ולא נרתע מלתקן ולשפר תהליכים ולהודות לי על תרומתי. .


לא ארחיב כרגע את הדיבור על התאונה ועל המאבק שלי. מי שיהיה מעונין ייכנס לאתר על שם ארז פלקסר ויקבל מידע במדור 'זעקת אם'  על המאבק שלי ועל תוכנית המקור ששודרה ביוני 2016 -'אמא אחת מול חה"א' .


החקירה שערכתי בעקבות תחקיר חהא לתאונה, הובילה אותי לתובנה שאותה מבקשת שתחרטו בליבכם, ש'תאונות מכל מין וסוג ניתן וצריך למנוע ובכך' .מתכוונת למניעת תאונות דרכים ותאונות אימונים. ושלעולם לא תחשבו שאת התאונה לא ניתן היה למנוע, כי אמירה כזו  פוגמת ביכולת שלכם להפיק לקחים חשובים למניעת תאונות בעתיד. ואם קורה אירוע קשה, עליכם לנהוג באמינות, ביושרה ובלקיחת אחריות ובתמיכה במשפחה השכולה.'מבקשת, שהשם ארז פלקסר ישמש  אתכם כקוד לחובה שלכם למנוע תאונות מיותרות ולחובה שלכם לשמור על חייכם וחיי פיקודיכם , כדי ששום אמא לא תגיע לבור השחור שנזרקתי אליו.


השכול משנה את צבע החיים. העצב חודר לכל פינה והגעגועים תופסים את כל המרחב. אסון שכזה, גורם לפגיעות נפשיות וגופניות, שאין להם מרפא ומביא לכאב, שאין לו סוף.למה משתפת אתכם במצבי אחרי האסון - ממש, לא כדי להפעיל את בלוטת הדמעות שלכם, אלא כדי שתכניסו טוב טוב לראש שלכם, כי זה יכול להיות מחר מצבה של אמא שלכם או של אמא של הפיקודים שלכם., אם לא תקפידו על חוקי הנסיעה ברכב ועל נהלים וכללים בצבא ועל תרבות אירגונית ותרבות תחזוקה ראויים. ממליצה גם שתעזו לעורר ספקות ושאלות בפני המפקדים ולא לקבל כל אמירה כתורה מסיני. ואם יקרה מקרה רע שאתם קשורים אליו תעזו לקחת את האחריות , לא כפי שנוהגים מנהלי המכינה שלהם אחריות לקרות אסון צפית ובוחרים בדרך של התגוננות במשפט במקום לקחת על עצמם את האחריות לאסון, לשאת בעונש שייפסק ובכך להקל על סבלם של המשפחות השכולות שהם הקורבנות החיים של הרשלנות של מנהלי המכינה.


מבקשת שחיילים, קצינים ומפקדים וחוקרי תאונות  יזכרו את ארז פלקסר, המבקש מהם לשמור על החיים שלהם ושל פיקודיהם, כי' טוב לחיות בעד ארצנו' ו'לא טוב למות בעד ארצנו'  ולא כדאי להגיע ל'שם".בקשה נוספת לאור אסוני היא, שתשתפו את ההורים בחוויות שלכם בצבא ובכלל, גם בחוויות הטובות. למה להסתיר? תנו להם נחת מכם. מגיע להם. ארז בהיותו סגור ומופנם לא שיתף אןתי בחוויות שלו ובהישגים שלו מגיל 18 ואילך. כל מה שכתוב בספר חדש לי. כך למשל הגעתי לטכס סיום קורס טייס ומי בין המצטיינים – ארז . למה לא להכין אותי מראש לכך , כי בעיניו זה פרט זניח אך בעיני ההורה, זה לא זניח.


לצערי, נותר עדיין נושא אחד פתוח וחשוב כדי למנוע אובדן מיותר בחה"א ובצבא, ולא רק בחה"א ובצבא אלא גם בשאר המיגזרים שבמשק כמו רפואה, בניה ותחבורה והוא הצורך לתקן את תרבות תיחקור תאונות, תרבות הפקת לקחים ותרבות של לקיחת אחריות ע"י שינוי הרכב ועדות החקירה כי גוף אינו יכול לחקור את עצמו. זה כמו לתת לחתול לשמור על השמנת. על כך כתבתי  באתר במדור זעקת אם.


הרצון שלי הוא להציף בציבור ובצבא את הצורך לשנות את הרכב ועדות החקירה  ולהניע לפעולה את הגורמים הרלוונטים . הלוואי ויימצא מישהו שיטול על עצמו להוביל את הרפורמה. הייתי רוצה שיתנהל דיון מעמיק בצבא, בחה"א ובציבור האם צריך לשנות הרכב ועדות חקירה בכל המיגזרים כדי לשפר תרבות תיחקור תאונות. 

 לסיום אשמח לתגובות שלכם/ שאלות . 


האם אתם לוקחים לחיים שלכם משהו מדרך ארז. האם למדתם משהו ממנו . 

0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page