אנשים, שחיים חיים רגילים, אינם יכולים לחשוב על מותם. כולנו מדחיקים את המחשבות על המוות. רק לצורך חלוקת הרכוש בצוואה אנחנו חושבים על כך.
אדם איננו מסוגל להרהר במותו שלו. כאשר מדובר במות בן - כל הורה בטוח שלא ישרוד, אם יאבד את בנו. והנה אני שורדת וממשיכה לתפקד באופן כלשהו. אך הצבע של חיי השתנה.
שמחת השמש, תכול השמיים, גלי הים , שירים וצחוקים – כל היופי הזה נתקע כמו סכין בלב. והלב מלא עצב וצער.
העצב חודר לכל פינה והגעגועים תופסים את כל המרחב.
אסון שכזה, גורם לפגיעות נפשיות וגופניות, שאין להם מרפא ומביא לכאב, שאין לו סוף.
כשאני רואה אבות עם ילדיהם נשמתי נקרעת - למה ארז זכה רק לארבעה חודשי אבהות עם אורקלה ולא הספיק להביא לו עוד אחים, כפי שרצה. מירב ספרה לי, שמיד אחרי שאורי נולד, הוא רצה כבר עוד ילד [ארז גדל עם אחיו אורן, הגדול ממנו בשנה.]
מותו של ארז נעשה לתוכן של חיי. מותו של ארז הפך לגורם המרכזי של חיי המשפיע על הרצונות. האסון גדע באחת את תחושות השמחה וההתלהבות שלי ממסכת חיי. קשה לי להימצא בחברת אנשים מצחקקים ונוח יותר להימצא עם אנשים שבורים כמוני. שיחות, דיבורים נשמעים לרוב תפלים.
בחיים 'שלפני' הייתי תאבת חיים. הרביתי לעסוק בספורט וטיולים, להקשיב להרצאות באוניברסיטה ולמדתי לנגן בפסנתר וציור- וכעת הלך הרצון. הוא עתיד לחזור כך אומרים אנשי מקצוע.
לצערי, נוצר גם מתח בין האהבה לילדיי ולנכדיי לבין האבלות. יש עליות כי יילדי ונכדיי, הם מקור לשמחה וסיפוק, אך יש שקיעות, כשהגעגועים משתלטים ופוצעים אותי. הכאב בא בגלים. איננו קו ישר. יש הרבה רגעי שבירה וכששואלים אותי מה שלומי?? מה בדיוק מצפים שאענה.
הבנתי, שאני צריכה לבנות מחדש את חיי בשני מישורים.
מישור אחד -
הרצון שלי לשמר את הנוכחות של ארזי בעולם. אני רוצה לברוא אותו מחדש. לדאבוני, אני האחראית הבלעדית על הנוכחות שלו בעולמנו. אני כאן, גם כדי לספר לכם על הארז שלי.
חשוב לי שתדעו ,שמי שנושא את ארזי בליבו הוא יקר לי. וכל פיסת סיפור, שתסופר לי, גם באמצעות סרטים ותמונות, תעזור לי להשלים עוד חתיכה מפאזל החיים של ארזי, שלא הייתי חשופה אליה. אני רוצה להיאחז בזכרונות ובסיפורים שאתם מספרים.
אודה מאד אם מישהו מהקובראים יסייע לי לארגן מיפגש בביתי או בכל מקום אחר, כי אחרי הכל מרבית מחייו הבוגרים עברו על ארזי, במסגרת טייסת הקוברה והסימולטורים בחצור ובפלמחים.
מה שבטוח, שארז לא שמח ,שאני מספרת עליו. והיה מבקש שאמנע מכך. היינו משפחה אנונימית וכך היינו רוצים להישאר. אך האסון טרף את הקלפים ואני רוצה לספר על הילד המופלא שלי, שבהחלט יכול לשמש מודל ומופת לצעירים בכל דרך חייו.
הייתי רוצה לברוא אותו מחדש.. והייתי רוצה שתישאו גם אתם, את זיכרו עימכם תמיד מודה לכל אחד, שמצטרף אלי, להנכחת ארזי שלי בעולמנו.
תודה מיוחדת לקבוצה של חברים מקורס טייס אבנר, שצקי, שלומי, גיי, שנמצא בארהב ולחברים מחוגי סיור אורן, ניר דני, עידית ועוד, שרתמו את חוגי סיור ואת מכינת תבור שבנצרת, לפעילות בכרמל לשש כיתות,,שתי כיתות ז' מביהס הריאלי ושלוש כיתות ז',ח',ט' של ביהס הפתוח מנווה שאנן בחיפה, כדי להנחיל לתלמידים מרוחו של ארזי ואת החיבור שלו לטבע לטיולים ולהדרכה ע"י ארגון מסלול הליכה עם אתגרים והיכרות עם הטבע בכרמל.
תודה לראש עירית הרצליה מר פדלון ועירית הרצליה שהקדישו לארז את בריכה השחייה הלימודית במרכז אפולוניה בהרצליה, שאורקלה, לומד לשחות שם.
בריכת שחייה משקפת את אהבתו של ארז לכל מקור מים אפשרי- מבריכה , בה למד לשחות כבר מגיל 4 , דרך גיבים במדבר, מיי גליישר בקצקר, שחיה באוקינוס עם כלבי ים בנמיביה וגלישת גלים , גלישת רוח וקייט.
ותודה לאוניברסיטת ת"א שהקדישה בבנין הפיסיקה את כתה 118 ע"ש ארזי שלי ובדרך תקים גם גינה להנצחתו, אשר תשרת את הלומדים פיסיקה ומדעים, מתוך הערכה רבה לארזי שלי בלימודיו שם ובמחקריו.
ביום האזכרה הקודם הקראתי לכם דברים שסיפר לי ירקוני, קצין טכני של הסימולטור מובילים בפלמחים על ארזי שלי ושכתב גלעד בנט מדריך סימולטור ב'פעימת לב' שבחצור.
"גלעד בנט כתב בסיפא של דבריו אותם הקראתי לכם" מכל הטייסים והנווטים שיצא לי להכיר, לטעמי הוא היה בעל הידע הרחב ביותר על המסוק בכלל והנשק בפרט, הוא היה מקצוען בכל רמ"ח אבריו, מעולם לא היה נותן חצי תשובה, הוא ידע כל בורג ובורג במסוק, הכיר כל פרט ופרט, לא הייתה שאלה שלא הייתה לו תשובה.
רבים מהטייסת היו פונים אליו בשאלות מקצועיות ואני לא אשכח, שהוא אף שיכלל חלק מתורת הלחימה של הנשק בזמן מלחמת לבנון השניה.
הפעם רוצה לשתף אתכם בדברי טל פורת, שכתבה לארזי בסיום שירותה באוגוסט 2007
נכון תמיד במצבים כאלה לא יודעים איפה להתחיל? אני פשוט ארשום מה שעולה לי לראש.
קודם כל, אני רוצה להודות לך שהיית מפקד שלי, בדרך שלך, בניגוד לאדישות שאתה משדר, אתה אחד האנשים הכי אכפתיים שיצא לי להכיר בצבא וגם בערך היחיד שטובת החייל חשובה לו יותר מהעבודה. נוכחתי לגלות את שתי העובדות האלו יותר מפעם אחת במהלך השירות שלי.
דבר שני, אתה באמת אחד המצחיקים, .. לא סתם גיל ואני הכתרנו אותך למלך העולם ללא ידיעתך (ראה כתר). לא פעם נזרקו אליי משפטים כמו "הלוואי שפלקסר היה מפקד גם שלי".
בכל אופן, אני לא אפטפט יותר מדי, לא רוצה להיות יותר מדי בחורה . אני רק אגיד שממש נהניתי לעבוד ולשרת איתך ובסביבתך ויודעת שיש לך חלק גדול בעובדה שנהניתי כל כך בשירות והרגשתי שתמיד יש לי לאן לחזור. אני הולכת להתגעגע מלא... בהמון המון אהבה...
מישור שני -
הפיכת הכאב האישי שלי לנתינה לחה"א, עי יציקת משמעות למוות הכל כך מיותר של ארזי שלי ושל נעם רון. בכל 6 השנים הייתי ממוקדת במטרה אחת-לשפר בטיחות חיי טייסים כך שמשפחת השכול לא תיגדל בגלל תאונת אימונים.
יש שאמרו לי 'למה לך, הרי זה לא יחזיר לך את ארז?? ולהם אני משיבה.
בסופו של יום חשבון הנפש שלי הוא עם המצפון שלי. ואני- ממש לא רוצה שאמא נוספת תימצא את עצמה,כמוני נופלת לבור השחור הנוראי הזה.
כל שמבקשת אנוכי, שהמוות של ארזי שלי, ייחרט בתודעת חה"א לא רק כתמונה על קיר הטייסת ושם חרוט באנדרטת הנופלים, אלא המוות של ארז ונעם יניעו תהליכים פנימיים של שיפור אמיתי במטה, בלצד, במבקא בכל כלי הטייס, ואשר יש בהם כדי למנוע תאונות ברות מניעה.
העיסוק הזה שלי בתאונה עד לאחרונה, אם יביא לתוצאות המקוות על ידי, ינכיח את ארז שלי בחה"א, בזכות שיפור מיומנויות והכשרות, ושיפור תהליכי עבודה, שלא היוו, לדאבוני, חלק ממסקנות תחקיר התאונה, שנעשה בחה"א.
שמחה לעדכן, שמשנת 2017 נוצר שיתוף פעולה חיובי עם הרמטכל בדימוס גדי איזנקוט כשנה וחצי לפני תום השירות שלו, אדם מופלא ומשכמו ומעלה. נוצר גם קשר טוב עם האלוף אמיר אשל בשלהי כהונתו, ומאז, עם מפקד חה"א הנוכחי האלוף עמיקם נורקין. ועל כך תודתי להם, כי אחרת הייתי שותתת דם עד היום. מעתה ואילך משפחות שכול יוכלו לעיין בתחקיר המלא.
טייסי הקוברה המבוגרים, כעסו מאד על תוכנית המקור של רביב דרוקר מיוני 2016, ופרט לאסי פיין, איש מטייסי הקוברה לא בא להגנתי..
בראש המבזים עמד טייס עתיר זכויות , תת אלוף בדימוס נחמיה דגן , שכתב," שחייבים לעצור את הנזק שאביבה עושה לחה"א,... אני ושני שדרני המקור השרלטנים . ... מזלנו שעל חה"א אנשים כאלה לא משפיעים כלל, כי חה"א עסוק מאד בפעילות, שתימנע עד כמה שאפשר שכול נוסף".
בתורת הטאו מצאתי אמירה חשובה " רדיפת תהילה ובריחה מבושה גורמות לחרדה".. ואני מוסיפה וגורמות לתאונות ברות מניעה ולכשלים מיותרים. כל זמן, שיש לאדם בושה- הוא עוד ניתן לתיקון. חישבו על זה.
אותו נחמיה דגן, כמו טייסים רבים אחרים במערכת חה"א, דואגים לדימוי חה"א בציבור ולא למהות.
הטייס נחמיה דגן וכלל הטייסים משלימים מאד בקלות עם מותם של טייסים. לא נשמעת כל בקורת כלפי המערכת בחה"א ולא זעקה מצידם. פשוט ה-ש-ל-מ-ה.
הטייס נחמיה דגן כתב לי, כי כל טייס ואמא של טייס יודעים שלטוס זה מסוכן, אז למה שאלין????.. וראש מבקא בזמן התאונה גם לא הבין למה אני מתלוננת על התאונה ועל חה"א. לדבריו, בשנות ה-70-80 היו נהרגים באימונים כ30 טייסים בשנה וכעת רק שניים בשנה. הללויה. ארזי ונעם התאימו עצמם לסטטיסטיקה של חה"א . ומצופה ממני לשמוח כי חה"א הפחית משמעותית את כמות ההרוגים באימונים. וזה אמור לנחם אותי על האובדן??
מפקד חה"א, האלוף עמיקם נורקין, קורץ מחומר אחר. האזין בקשב רב לדבריי, קרא בעיון את כל המסמכים הרבים שהמצאתי, וגילה פתיחות יוצאת דופן לביצוע שינויים ושיפורים על בסיס החומרים שמסרתי. בפגישה מסכמת שנערכה לפני כ3 שבועות, הציגו לי האלוף נורקין ורלצ"ד את כל תהליכי העבודה וההכשרות, שעודכנו בעקבות מעורבותי, ואלו תהליכים מצילי חיים.
אני מבקשת מחה"א, שבחה"א השם ארז פלקסר ונעם רון יהוו לעולם מילת קוד בחה"א לחובה למנוע תאונות אימונים ושניתן למנוע תאונות.
האלוף נורקין, גם אימץ את המסר, 'שתאונות אימונים ניתן וצריך למנוע ' מסר שמעורר את המערכת לראות בבטיחות כדרך חיים .
לצערי, המסרים שהיו מקובלים בחה"א במאה הקודמת, לא היה בהם כדי למנוע תאונות מיותרות ברות מניעה.
אך לדאבוני, יש נושא אחד שעוררתי, שלא זוכה לתמיכת האלוף נורקין,
לפי עניות דעת , גוף לא יכול לחקור את עצמו לבד כי זה כמו לתת לחתול לשמור על השמנת וגם כי לא יגיע לעולם לחקר כל האמת ולאיתור כל התקלות, בגלל עיוורון אנושי למובן מאליו.
ועדת החקירה צריכה להיות עצמאית ובלתי תלויה בגורם הממנה. ובנוסף, יש להוסיף גורם זר, אישה למשל, לוועדת החקירה.
חובה להיאבק ליישום השינוי הזה, אך זה כבר לא בגדר כוחותי, בהעדר תמיכה חיצונית.
אני פונה אליך מח"א, בהיותך אדם, שניחן ביכולת לשמוע ביקורת ולראות בה ביקורת בונה. בהיותך אדם, שמעודד עצמאות מחשבתית ושיח בקורתי. אל תפסול את הבקשה הזו שלי על הסף. תעמיק בנושא, כפי שאתה יודע לעשות ורצוי, גם עם גורמים חיצוניים.
ההתנגדות שלך לשינוי מובנת ואנושית ובכל זאת אני קוראת לך מכאן, מהבית של ארזי שלי, להוביל בחה"א ובצבא שינוי בנושא ועדות חקירת תאונות. זה שינוי נחוץ ביותר לא רק בצבא, גם ביתר המיגזרים כמו בריאות , תחבורה, בנייה.
אם חה"א יבצע השינוי, זה יזרז את השינוי גם בצבא וביתר המיגזרים וסביר, שפחות אנשים ייאבדו את חייהם לשווא- העז ללכת נגד הרוח. היו אמיצים ולא רק במישור המבצעי..
Comments