ארז אחי האהוב ,לעד איתי ובנשמתי // אורן פלקסר

עודכן ב: 5 אוג 2020

תאריך - 12.3.13


את ארז עניינו המון דברים והוא היה מוכשר בהמון דברים.

אבל דבר אחד לא עניין אותו בכלל – וזה לספר על עצמו ועל ההישגים שלו.

אני באמת לא מבין איך אפשר להיות עד כדי כך צנוע.

אבל ככה הוא היה.

ולכן אני מניח שרוב מי שהכיר אותו לא הכיר את כל התמונה.

את כל מה שארז עשה, את כל מה שעניין אותו, את כל ההישגים שלו.

לכן חשוב לי לנצל את המעמד הזה, כדי לספר ולהתגאות באח שלי, האהוב.

אם הוא היה פה הוא היה מתעצבן והולך,

אבל... הוא לא.

אז מותר לי.

לארז היה שכל חריף בצורה יוצאת דופן.

השכל שלו היה לו כמו כלי נגינה לנגן מכונן,

והוא יכל לנגן עליו שעות מבלי להתעייף. הוא אהב את זה.

הוא התמסר לבעיות אינטלקטואליות, ושקע בהן בכל מאודו

עד שהגיע לפתרון המושלם. ההרמוני.

הוא גם אהב ידע, אהב לדעת דברים.

היה לו זיכרון פנומנלי וסקרנות יוצאת דופן.

ארז עמד להשלים ב-4 שנים תואר ראשון ושני בפיסיקה, ולהמשיך מיד לדוקטורט. כמובן שהכל בהצטיינות. אתמול שמעתי לראשונה שההישגים שלו באקדמיה היו יוצאי דופן. אני לא מופתע, אבל כמובן שלא ידעתי. ארז לא אמר. פעם במקרה ראיתי אצלו בבית איזה פוסטר אקדמי כזה. שאלתי אותו מה זה, והוא אמר – "אה, כן, זה פוסטר שהצגתי באיזה כנס. זכיתי מקום ראשון".

הוא ניסה להסביר לי מה בדיוק הוא חוקר. חלקית הוא הצליח. מיד התענינתי לשמוע אותו מסביר לי דברים. הוא ידע להסביר מצוין. בבית של מירב וארז מפוזרים בכל פינה ספרי פיסיקה ומדע עבי כרס. תמיד השתוממתי איך יש לו כח אחרי יום שלם באוניברסיטה להמשיך לחשוב גם בבית. אפילו בשירותים היה ספר כזה.

בנוסף ליכולות חשיבה טהורה וזיכרון, היתה לו גם אינטיליגנציה רגשית וחשיבה עסקית. הוא הבין אנשים וידע לקרוא אותם בקלות. הוא ידע לחשוב ולהגיב בזמן אמת. כשהייתי הולך לפגישות עסקיות ביחד איתו הרגשתי בטוח. ידעתי שיצא הכי טוב שאפשר. גם כשכבר לא עבדנו יחד, הוא היה היועץ הטלפוני הטוב ביותר שיכולתי לבקש. היתה לנו שיטה. אני הייתי מתקשר אליו עם בעיה כלשהי, מדבר בלי הפסקה דקות ארוכות, אומר את כל מה שקרה ואת כל המחשבות שלי על הנושא, בלי שום סדר או כיוון, פשוט זורק הכל החוצה, ואז שואל – "נו – אז מה אתה אומר?". ואז היה קורה פלא. הבעיה שלי, שהיתה עד לפני רגע בלתי פתירה, הצטמצמה למשהו פשוט להפליא, כמעט ברור מאליו. הוא ידע להפריד את כל המסביב ולהשאר רק עם העיקר. הוא היה יצירתי להפליא וחשב מחוץ לקופסא. לי זה ברור שאם הוא היה בוחר בכך הוא היה יכול להיות מנהל מבריק של חברה עסקית גדולה. כמו אבא שלו.


ארז הכיר את הארץ על בוריה. גם מתוך אהבת הארץ ואהבת טיולים, וגם כמובן מהאוויר. הוא היה מדריך הטיולים שלי. יותר טוב מכל אפליקציה. הייתי מתקשר אליו – "ארז, אני בכביש 789, עברתי את אפיק, בשלט רשום נאות גולן. מה יש מעניין לעשות בסביבה?" והוא היה אומר לי – יש כאן בריכת קצינים, או מעיין, או מסלול מעניין. הוא גם ידע לנווט מצוין. אני הייתי מסתכל על מפה טופוגרפית ורואה קווים. הוא ראה הרים ונחלים.


ברגילות שלו מקורס טיס, אחת לכמה חודשים מתישים, הוא היה מגיע הביתה, אורז תיק ומטייל כל השבוע. שלושה ימים עם קבוצה א' של חברים, ועוד ארבעה ימים עם קבוצה ב'. קבוצה א' לא בהכרח ידעה על קבוצה ב' ולהיפך.

מלבד הגיאוגרפיה ארז ידע לא מעט היסטוריה, גיאולוגיה, ארכיאולוגיה ובוטניקה. הוא היה בולע טיולים וספרים.

ארז סיים בהצטיינות קורס טיס, והפך בהמשך גם למפקד אהוב ומוערך. גם יכולות פיקוד וניהול היו לו בשפע.


ארז היה חסר כישרון מוזיקלי. אבל בכל זאת למד גיטרה מהר מאוד. יום אחד הוא פתח ספר, הבין את עניין האקורדים, ומאז ידע לחשב בחלקיקי שנייה איך לבצע כל אקורד. נגן מוכשר הוא לא היה, אבל היה לו את הספיריט.


ארז היה גם ספורטאי והרפתקן. הוא אהב ספורט אקסטרים, וספורט ימי. הוא היה שוחה, גולש קייט וגולש גלים.

את הספורטים הימיים האלו הוא היה עושה בבקרים, לפני העבודה/הלימודים/הצבא, והוא שילב אותם גם בטיולים שלו בעולם. בכל מקום שהיתה בו רוח או גלים – הוא היה גולש. הוא גלש בחופים הנידחים ביותר של אפריקה. רק הוא והדולפנים, או רק הוא וכלבי הים, או רק הוא וכמה מקומיים שהראו לו את החוף וסיפרו לו שפעם, לפני המון שנים, הם ראו מישהו שגלש שם.


הטיול שלו באפריקה היה יוצא דופן בעיני. הוא סיים את השירות הארוך, ובחר באפריקה. לבד. הגיע, קנה ג'יפ, תיקן אותו, שיפצר אותו, איבזר אותו, ונסע. כמעט שנה שלמה הוא ישן בשטח ואכל פויקה. חברים הצטרפו ועזבו. שמעתי כמה סיפורים מההרפתקאות שלו שם. אני בטוח שחברים אחרים שמעו סיפורים נוספים, ואף אחד לא שמע את הכל.


ארז היה גם גבר גבר. הוא ידע ואהב לתקן דברים, לבנות דברים. הוא התעניין בנגרות, ויחסית לתחביב הוא עשה את זה לא רע בכלל. אני זוכר למשל את השולחן המקסים שהוא הכין מתנה לשותפה שלו, כשעזב את הדירה, ומסתבר שממש עכשיו הוא עבד על רהיט נוסף. על זה קראתי ב-ynet. אני בטוח שהיו עוד הרבה.

אבל גבר גבר זה לא רק ידיים טובות, זה קודם כל הרבה צ'ארם. ארז היה בחור שקט ומופנם, אבל מהסוג שלמרות השקט, ובאופן כל כך טבעי ופשוט, גורם לבנות להתאהב בו. אמנם כמעט תמיד, מלבד תקופה קצרה, הוא היה גבר של אישה אחת, אבל בין לבין, וגם תוך כדי, אני יודע על לא מעט בנות שהתאהבו בו. אני חושב שחלק גדול מהצ'ארם נבע מאיזשהו ביטחון שהוא הקרין ממנו. ביטחון בעצמו, ביטחון בחיים, ביטחון בדרך שלו. וכל זה יחד עם חוש הומור משובח ביותר. הוא היה קורע אותי מצחוק. אני זוכר את קטעי הסטנד אפ שהוא הכין לימי ההולדת של מירב. כל פעם הייתי מופתע מחדש מאיפה זה יוצא. הוא היה כל כך שקט ומופנם, אבל כשרצה, לא היתה לו שום בעיה להיות מסמר המסיבה.


ועכשיו לדברים החשובים באמת.

ארז אהב אותי. ואת מירב. ואת אורי. ואת אמא שלו. ואת אלון ואלה ואת כל המשפחה והחברים. הוא הראה את זה במעשים, לא במלים. הוא תמיד היה שם בשבילנו. הוא היה עסוק, אבל איכשהו תמיד מצא זמן לעזור כשביקשתי ממנו. תמיד. אף פעם, אף פעם, אף פעם לא איכזב אותי. אני לא אשכח לו את סרט החתונה שהוא הכין לי. זה היה מאמץ משותף ומרגש מאוד עבורי של הרבה חברים שלי, יחד עם בני משפחה. אבל המאמץ העיקרי היה שלו. הוא היה המפיק הראשי והתסריטאי הראשי. בימים שלפני הצילומים הוא הסתגר בחדר העבודה שלו ולא הסכים שידברו איתו. הוא עבד על הסרט שלי. את זה כמובן שמעתי בדיעבד ממירב ומחברים. יצא סרט מדהים בעיני. כשהתקשרתי אחרי החתונה להודות לו, כולי מרוגש ומשתפך, הוא הקשיב לנאום המרגש שלי, ובסוף מילמל "סבבה".


ארז ואני היינו מחוברים בילדות. ישנו ביחד, התקלחנו ביחד, היינו חברים הכי טובים, נראינו כמו תאומים זהים. הכל היה ביחד. הוא היה תופס לי את האוזן כדי להירדם. הוא היה נותן לי לנצח כי לי זה היה חשוב. הוא היה מוותר לי. הוא עשה כל מה שאמרתי. אני בטוח שיש בחוגי סיור חיפה אנשים שעוד זוכרים את שני האחים שמחפשים ערב ערב אחד את השני במחנה בחושך, עוברים מקבוצה לקבוצה, אורן שומר לארז חלק מהמנה שלו של ארוחת הערב, ולהיפך. תמיד העדפנו שהשני יהיה יותר שבע.


בשנים האחרונות הרגשתי במובנים רבים שהוא האח הגדול שלי. חלק מהביטחון שלי שאסתדר בעולם קשור בידיעה שהוא שם. שיש לי אותו להיעזר בו. שאם דברים לא יסתדרו הוא יציל אותי. שברגעים הקשים הוא יהיה איתי.

אני לא מאמין שעכשיו הכל נגמר. זהו. שני אחים ואחות. זה מה שיש לי. זה חלק מהזהות שלי. אורן ארז אלון ואלה. אורן ארז אלון ואלה. אורן ארז אלון ואלה. כולם ב-א' וכולם שמות של עצים. ועכשיו – אורן, אלון ואלה? זה קצר מדי. זה לא מסתדר לי. זה לא אמיתי.

כבר 22 שנה ארז ואני יחד (ובהמשך גם אלון) אומרים קדיש על אבא שלנו. מה עכשיו? במקום שאני אגיד קדיש עם ארז אני אגיד קדיש על ארז?

אני קובר את ארז ואני קובר חלק מעצמי. חלק מהלב שלי. הוא היה האח הקטן שלי, והאח הגדול שלי. תמיד דאגתי לו, ותמיד הוא דאג לי.


מה נשאר לי מארז?

נשארה המשפחה והחברים. המון אנשים אהבו את ארז. המון אנשים זוכרים חלקים ממנו והוא ישאר איתם ואיתנו דרך הזכרונות.

נשאר את אורי ואת מירב, את אלון ואלה ואת אמא.

אלון ואלה ואני זה אותם גנים כמו ארז. תמיד התגאנו בכך. הקיום שלו השליך משהו טוב גם עלינו. וכנראה שזה נכון. יש חלקים מארז בכולנו.


ליבי יוצא על אמא שלי, שעברה כבר יותר מדי טרגדיות, ותמיד נשארה חזקה. חזקה מדי אפילו. דבר אחד בלבד נתן לה את הכוח להמשיך קדימה וזה הילדים שלה. אני יודע שעכשיו היא צריכה המון עזרה ואהבה של חברים ומשפחה, ושהיא לא תודה בזה ולא תבקש את זה.

מירב ואני חולקים כעת משהו שהוא מעבר למלים, ושאף אחד חוץ מאיתנו לא יוכל להבין. ככה אני מרגיש כשאני מסתכל עליה.

ארז היה אבא מדהים לאורי. ראיתי באיזו טבעיות הוא מחזיק אותו, באיזה רוך הוא נותן לו חום ואהבה. כשאורי יגדל אני אספר לו איזה אבא היה לו.


נגרות

צ'רמינג

איש שיחה

סטנד אפ ביום הולדת של מירב

גבר של אישה אחת

שיר החתונה שלי

הילדות שלנו יחד

משהו ממני הולך איתך, הביטחון שלי, הגב שלי

אורי ומירב

שקט, מופנם, מסתורי

תמיד שם בשבילי ובשביל כולנו

אהבה ללא מילים

קדיש לאבא ועכשיו עליו

אורן ארז אלון ואלה

גיטרה

הראש ככלי נגינה

גלישה

תמיד מצטיין

אפריקה

גיאוגרפיה, היטוריה, גיאולוגיה,

פוליטיקה

פיסיקה

ספרים מפוזרים בבית

טיולים, טבע, ניווט

צניעות – לא עניין אותך לספר

חשיבה חדה כל כך

איש עסקים

מנהל, מפקד

אח אהוב שלי

אני הולך להשוויץ בך קצת בפני כולם,

לא משהו שאתה היית עושה,

אבל לי חשוב שידעו

עוד בימיו כתיכוניסט הוא היה מדריך בולט בחוגי סיור וגם עבד כעוזר וטרינר. אני זוכר אותו יושב שעות ומכין הפעלות יצירתיות וייחודיות לחניכים שלו, או חוזר הביתה ומספר לי כמה פשוט זה סירוס של כלב. תמיד הוא היה חרוץ ואהב לנצל כל רגע.

23 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

"הזמן הוא זמן של כפור"

7 שנים בלעדיך ארזי שלי, בצל הקורונה (12.3.2020) אל מוקירי ארז, נאלצנו לבטל את האזכרה ב-12.3.2020 בשעה עשר בבקר, בגלל הקורונה שהחלה לצבור תאוצה, בגלל מזג האוויר הסוער שהיה צפוי ובגלל השבתת הלימודים בב