תמיד משבחים אנשים במותם, אבל אותך ארז הערצתי מאז שאני יכולה לזכור את עצמי.
מאלה
כל אחד מאחיי היה בשבילי גם קצת כמו אבא, כל אחד אבא מסוג קצת שונה. אתה היית האבא שהכל יודע, היית הטלפון הראשון שלי כשחיפשתי שביל ללכת בו- כי הכרת כל פיסת קרקע בארץ ישראל, והאבא שמתייעצים איתו כשצריך עזרה בלימודים- כי אתה הבן אדם הכי חכם שאני מכירה.
אני יודעת שגם אבא שלי היה אדם מופלא, וגדלתי בתחושה טובה שאני הבת של כזה אדם אהוב. אני יודעת שגם אורי יוכל לגדול עם אותה תחושה, ואין לי מילים לתאר את הצער שהוא לא יזכה להכיר אותך, ואתה לא תכיר אותו. מירב, אני רוצה שתדעי שאת כמו אחות בשבילנו, ואנחנו נהיה שם איתך ונהיה בשביל אורי גם קצת כמו אבא.
מאלון
ארזי שלנו, השארת חלל ענקי, אני לא יכול לדמיין משהו שיכול למלא אותו כרגע. היית האבן המוצקת של המשפחה, זה שתמיד אפשר להישען ולסמוך עליו, הלוואי והיית כאן עכשיו כשאנחנו כל כך צריכים אותך.
אני רוצה שתדע שתמיד הייתי גאה להיות אחיך, וכשאנשים שהכירו אותך היו מגלים שאני אח שלך, תמיד זה היה מלווה בנימה של התפלאות ובשפע של תשבוחות על איזה חניך, מדריך,חבר או מפקד אתה.
אני יודע שמעולם לא רצית לשמוע את כל התשבוחות האלו, תמיד ניסית להקטין כל דבר שעשית אולי כי ידעת שאף אחד מאיתנו לא יכול להגיע להישגים שלך ולא רצית שנתבאס , ואולי זה פשוט בגלל הצניעות הכל כך אופיינית שלך.
ארז תמיד תמשיך להתקיים בלב של כולנו, בכל שביל ובכל דרך.
אוהבים אותך ומתגעגעים, האחים הקטנים.
Kommentare