יום אחד שמעתי איפשהו את המונח מגדלור... // ג"ס

שלוש שנים בלעדיך ארז ( 12.3.2016)

פלקסר,

3 שנים מהלוויה, באזכרות, בימי זיכרון ובהנצחות אני שומע עליך עוד ועוד, מהמשפחה, מהחברים מהצבא, מהלימודים ומהתיכון, לכולנו היית מישהו משמעותי.

יום אחד שמעתי איפשהו את המונח מגדלור, ואז הבנתי, אתה היית כזה לכולנו. לכל אחד במהלך חייו יש את הדמות שמהווה לו תמרור מכוון, זה יכול להיות מורה או מפקד, אתה היית כזה לא מתוך עמדת בכירות או עמדת כוח וסמכות אלא דרך קסם אישיותך.

למה אני מוצא את המונח הזה, מגדלור, כל כך מאפיין אותך. למרות שהצטיינת בכל תחום שנגעת בו והיית חכם יותר מרובנו, לעולם לא התנשאת. לא עוד אחד שאומר "היי אתה שם למטה תהיה כמוני, תעשה כמוני ואז תצליח". הצלחת לגעת בכל אחד ולכוון כל אחד בעצה הייחודית המתאימה לו, כזאת שתאיר לו את הדרך הרחק מהצוקים. אין זה משנה אם מדובר בבן משפחה, בחבר או בתלמיד, תמיד היית סבלני עד אין קץ, תמיד בעל ראייה רחבה, בוגרת ומרחיקה ראות.

אני מתגעגע אליך נורא, לחוש ההומור הטיפשי שלך והמשותף לנו, לטיולים הארוכים, לשיחות ולמחשבות שהם מאפשרים, לחברות שאינה תלויה בדבר ואינה יודעת גבולות.

הקמת בית ומשפחה מדהימים, מירב יפה ומקסימה ואורי מתוק, הכי מתוק שיש, ואתה חסר כל-כך לכולם.

אני אסיים בציטוט שיר שאני חושב, שארז אם היה יכול, היה מנחם אותנו במילותיו –

יום אחד זה יקרה

בלי שנרגיש, משהו ישתנה

משהו ירגע בנו, משהו יגע בנו

ולא יהיה ממה לחשוש

וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד

זה יבוא בטוח בעצמו

כאילו היה שם תמיד

וחיכה שנבחין בו

וזה יבוא, אתה תראה

הידיים הקפוצות יתארכו

והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל

זה יבוא, כמו שהטבע רגיל

להיות שלם עם עצמו

השיר "מחכה", מילים: ריטה, לחן: עידן רייכל