אורן נולד. סוף סוף לאסף ונעמה יש בן דוד...
הופ לא הספקנו לעכל ויש עוד בן דוד לא עברה שנה וארז נולד שני בני דודים...
שניהם באותן מידות, באותם בגדים לפעמים כדי לקצר אנחנו קוראים להם אורז....
אני רואה את ילדי מפגינים רגשות קירבה ואהבה לבני הדודים הקטנים. מרגישים בוגרים לידם ומחזירים להם את מה שקיבלו מזאבי ואביבה טרם לידתם.
המשפחה מתרחבת. יש מפגשים. איריס מצטרפת אלינו . אנחנו כולנו יחד משפחה גדולה ושמחה. אורן וארז אוהבים לבקר בקיבוץ, ללכת לטייל, ללכת לים, לפינת חי לשחק עם אסף שמפנק אותם ועם נעמה שאוהבת אותם עם איריס שיכולה ממש לשחק אתם כגדולה.
ניתן להרגיש שמדובר בשני ילדים שונים אבל הקירבה כל כך גדולה שקשה להפריד : "היום אורן וארז באים" אני מכריזה בתחילת השבת . "אורז באים!!אורז באים!!! קוראים ילדי בשמחה.
זאבי ואביבה נוסעים לחו"ל לשנה. אנחנו נפרדים בצער , בני הדודים מתרחקים אך שולחים לנו תמונות ומספרים.
כך עד 1987 ליאור נולדה לאקי ופיקי ולאחריה כמה חודשים נולד אורי ליואב ולי. אורן וארז כבר גדולים ומשמשים כבני דודים בוגרים. מחבקים אוהבים ומחזירים ושומרים על מסורת האהבה , הרכות והקירבה...לבני הדודים.
לא עוברות שנתיים והנה אלון,,, לאחריו רוני ,,, אחריה אלה ..... אנחנו גדוד בני דודים. כל כך נעים לנו וכל כך מפנק.
ארז בולט בשקט שלו, בעיניו הסקרניות, המתבוננות, בפשרות שהוא יודע לעשות כדי לפרגן לאחרים.
הוא מאפשר לקטנים להתבלט הוא גם מאפשר לאורן לנצח כאשר יש צורך.
במפתיע ...ללא שום התרעה... מבלי שבכלל חשבנו שמשהו יכול לפגוע באושר שלנו ... זאביק מת.
רץ ... נופל ... ומת...
אנחנו משפחה אבלה ...אנחנו כואבים ואוהבים. מתראים ומנסים לנחם האחד את השני
אביבה מנווטת בגבורה גדוד של ארבעה ילדים צעירים מאד בלי לוותר , בלי להרפות...עם כל הכוחות גם שכואב, גם שקשה ..
הילדים עצובים? לא ברור ... הם גדלים לתפארת ואנחנו מתראים הרבה... ממשיכים לאהוב לבא לקיבוץ, לדודה אביבה , לבני הדודים.
חבורה של גורים הם יכולים להתאסף שוכבים אחד ליד השני, נוגעים אחד בשני מחבקים, משחקים...
ארז אתנו גדל לתפארת. חכמתו ניכרת, ידיעותיו , חוסנו הגופני והרוחני בולטים וכל זאת למרות שאינו מתאמץ לבלוט בשום מקום.
ארז נער מטייל, מדריך בחוגי סיור ... הוא כבר יכול להסביר לנו על תופעות מסויימות: גאולוגיות, פיסיקליות.
ארז עם חברים שלו מגיע אלינו לקיבוץ. לוקחים אופניים ונוסעים לראות ציפורים. אני אוהבת שארז בא אלי עם חבר או שניים. אני מרגישה החמצה גדולה שאח שלי לא יכול לראות את ארבעת הניסים שלו . ארז דומה לזאביק . הוא מזכיר לי אותו בתמונות שהיה נער. אני רוצה לספר לארז על זאבי ומחליטה לא לדחוף... הכל לאט... שישאל וירצה נספר...
ארז עם חברה ראשונה . ברור.. איך עוד לא גילו עד עכשיו את הפלא הזה איך עוד לא נחטף ...
ארז בצבא .. בקורס טייס.. מקור גאווה .. מצליח .. הכל בצנעה הכל בשקט... כאילו מקומו בעולם מובטח ואין צורך בשום צליל להגיד זאת.
אנחנו שלווים. הכל מסמן שיהיה טוב
אנחנו חוגגים יחד, יוצאים לטיולים יחד. תמיד אוהבים להיות יחד. אף פעם לא שבעים מזה...
מירבי מצטרפת. איזו אישה נפלאה, חמה , מחבקת, אוהבת מלאת טוב לב מתבוננת בעיני התכלת שלה בארז ואוהבת אותו.
ארז מתחתן... מירב וארז מבקשים ממני להנחות את טקס החתונה שלהם ואין מאושר ממני שנבחרתי. ברור שאשתדל .. ברור שאעשה כמה שיותר לשביעות רצונם ואתאים את דברי בזהירות לשני המקסימים האלה.
אני עומדת על הבמה ושום מרגישה בהחמצה שאח שלי לא שותף . אני מנסה לייצג גם את אהבתו לילדיו וגם את אהבתי אליו . כולי נרגשת. אני מדברת על משפחה גדולה, על חיבורים, על אהבה ונתינה, על לחוד וביחד ועל מה לא? נואמת לי ....
החיבורים מתרחשים לנגד עיניינו. נבנית אינטימיות, נבנה בית, נולד ילד . כמה אני מאושרת שבחרו לקרא לו אורי . יש לנו עוד אורי אחד.
חנוכת בית.
ועוד פעם במפתיע , בלי שום הכנה ... בלי שום חשיבה שמשהו יכול לקרות......
ארז איננו.
ושוב אנחנו מתנפצים לרסיסים ......
Comentarios