לטכס חנוכת יער לנופלי טייסת 160 ברמת דוד ב-11.3.2021
הוזמנתי לדבר בפניכם היום ב-11.3.2021 בתיזמון מצמרר .
ביום הזה לפני 8 שנים בדיוק ב- 11.3.2013 יצאו ארז שלי, ארז פלקסר בן ה-31 ונעם רון בן ה-49 לאימון שגרתי בשעה תשע בערב. בתום האימון חמש דקות מנחיתה בפלמחים בשעה אחת בבקר של יום ה-12.3.2013 התרסק מסוק הקוברה. הרוטור האחורי של הקוברה נשבר וניתק בגלל בורג משוחרר שיצר סדק שלא אותר עי כלל הגורמים. זו הייתה תאונת קטלנית מיותרת שלא הייתה צריכה לקרות. אפשר היה למנוע אותה .
כחלק מלקחי התאונה, האלוף נורקין דאג שיוקמו בכל הבסיסים וגם בבסיס שלכם חדרי מיומנויות לפעילויות טכנאים, כי הבינו שהטכנאים במשך שנים לא קבלו את ההכשרה המעשית הנאותה. האלוף נורקין גם קבל את הסלוגן 'כל תאונה ניתן וצריך למנוע' וחשוב לי שכל העוסקים במלאכה בחה"א בכל התפקידים יפנימו זאת, ויפעלו תמיד לפי הנוהלים ובמקצוענות.אזרתי כוחות והגעתי לדבר בפניכם, למרות שמחר יום האזכרה לארז שלי, כי חשוב לי כאם שכולה, ומאמינה שגם המשפחות האחרות חשות כמוני, להודות לכם על הקמת יער לנופלי טייסת 160.
אני חשה בכל שיחה שקיימתי עם עמית לאופר שהוא, כמו גם קודמו לתפקיד נועם חזן, כואבים 'על אמת' את האובדן והצער של המשפחות השכולות ולכן השקיעו מחשבה ומעשה יחד עם היחידה והבסיס איך לזכור ולהזכיר את המתים שלנו. זה לא מובן מאליו. נועם בהקמת החדר לנופלים ועמית בהקמת יער לנופלים.לבחור בעץ הזית לכל חלל מטייסת 160, זוהי בחירה מרגשת שנושאת עימה משמעויות רבות – ראשית עץ הזית נבחר לא מזמן כעץ הלאומי של מדינתנו.שנית אנשי הבסיס והיחידה יזכרו את חללי טייסת 160 לעולם ועד כפי שלעץ הזית יש שרידות למאות שנים וכך גם מדינתנו תשרוד לנצח.שלישית עץ הזית מסמל את התקווה לשלום ולכן עליו מעטרים את סמל המדינה. מי יתן ויגיע השלום "ולא ישא עוד גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".
אין זה סוד, שהפעילות שלכם בהפעלת הכטמ"מ תורמת להגנת המדינה שלנו לא פחות מפעילות הטייסים. זכור לי מאלביט מערכות המזל"ט, שהתפתח למל"ט ואז לכתב"מ ובשנים האחרונות לכטמ"מ המסוגל לשאת חימוש ומודיעין. מודה לתעשייה שמפתחת כלים כאלה ומברכת את כולכם שאתם מפעילים כלים אלו. כולי תקווה שהיקף הפעילות שלכם ילך ויגבר, שיפותח גם מסוק קרב בלתי מאויש שיוכל להחליף את מסוקי הקרב בהם יש סיכון לחיי טייסים, גם כי לא יכולים לפלוט עצמם וגם בגלל נזקי אבנים.
רק שאתה נמצא במקום של הורה שכול, אתה מבין לפתע כמה חשובה הנצחה של הבן המת. אתה רוצה להשאיר אותו חי בזיכרון אנשים, גם כאלה שלא זכו להכירו. מבקשת כרגע לחבר אתכם לארז שלי, לדרך שלו, לערכים שלו.מרבית חייו הבוגרים עברו על ארז בחה"א. עד גיל 27 כטייס וכמפקד הדרכה בסימולטור לנשק מונחה – המחצלת בחצור ובפלמחים. בגיל 28 הטיול הגדול לאפריקה ומגיל 29 ועד אחרית ימיו בגיל 31 בלימודי פיסיקה באוניברסיטת ת"א וכטייס במילואים .
ארז בדרך חייו מייצג צעירים רבים, צנועים ושקטים שתרמו ותורמים למדינה , גם כמוכם - שתורמים בצבא ,ומבוגרים מכם - שתורמים בתעשייה, במדע ובתרבות לא פחות מכל מיני ידוענים. והיה ראוי שגם צעירים כאלה ייחשפו בציבור.
המוטו של ארז הוא - חיה ותן לחיות. אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך. ארז שלי בחייו הקצרים עסוק היה באהבה, לא בשנאה, אהבה לאנשים, לכל אדם באשר הוא, לחסרי יישע, לטבע ולטיולים, למדע, לספורט ולספרים- אהבה לחיים. כתבה חברה של ארז " ארז ידע להעריך את הדבר היחיד שאי אפשר להרוויח ורובנו חוטאים בבזבוזו—זמן. ומהערכה זו בא לו הכוח לקום בחמש בבקר לגלוש בים לפני שיצא לצבא, לוותר על השלמת שעות שינה וצפייה בטלוויזיה כדי לטייל בטבע ולסחוף אחריו חברים או לקרוא ספרים ובעיקר נתן מעצמו לכולם למרות העומס ותמיד עם רצון ללמוד, להתפתח ולהספיק כל מה שאפשר" .
אצל ארז לא היה "אעשה אחר כך". "אחר כך, זה לעיתים מאוחר מידי. ארז אומר לכם: אותו יום - הוא היום. הרגע - הוא עכשיו.הפקתי השנה ספר דרך ארז לגעת באדם. לגעת בשמים., בעזרת הסיפורים של חבריו מחיל האוויר ומהאוניברסיטה ומיומן המסע באפריקה שכתב. וגם הקמתי אתר אינטרנט על שמו. (מי שמעונין יוכל לקבל ממני ספר, לפנות אלי ישירות או לעדי).
אשה בת גילי שקראה את הספר כותבת בביקורת על הספר "ממרומי גילי התבשמתי מטוב ליבו, נדיבותו, חוכמתו ושאר רוחו ואספתי לי צידה לדרך שעוד נשארה לי לעשות. מצאתי עצמי משחרת לעצותיו ותובנותיו של הצעיר הבשל שהיה מדריך בנשמתו בימי חייו ונשאר מדריך לאחר מותו. גם מבוגרים ופנסיונרים יכולים לשאוב השראה מארז. כל הגילאים. "אני מציעה לכם החיילים לזכור בהשראת ארז, כי יום שעובר איננו חוזר ולכן כדאי לנצל כל רגע בחיים לעשיה משמעותית וללא פחד. לא לתת לפחד להנחות אתכם ולהעז להתנסות בדברים חדשים. אל תרטנו ואל תתלוננו, התמידו בנחישות וללא פחד להיכשל. ארז גם היה אומר לכם שלא ההצטיינות חשובה אלא הדרך עד ליעד ולכן כל דבר שעושים לעשות מכל הלב.
מאחר והזמן מוגבל נאלצת לסיים בדברים הבאים:
קשה למצוא נחמה על האובדן של ארז שלי - לי, לאחים שלו ולאשתו מירב ואורי שהיה 4.5 חודשים ביום האסון.
מנסה להתנחם ולא תמיד מצליחה, שהוא הספיק למצות כל רגע מחייו בחדוות עשיה, בצנעה ובסקרנות אין קץ. לא היה לו רגע דל.וגם מנסה להתנחם בכך שהאלוף נורקין התחייב בפני בכתב שיישמו את מלוא הלקחים מן התאונה המיותרת הזו כדי למנוע את קורבן השווא הבא.
מבקשת שתזכרו שהיה ארז כזה, ארז פלקסר, תכול עיניים עם זיפי זקן על סנטר מחודד וחיוך רחב שאהב את החיים, שיכול היה לעשות רק טוב בעולמנו, ושיכול לשמש השראה לצעירים ומבוגרים כיצד ליצור משמעות לחיים ושהייתה לו דרך מיוחדת - דרך ארז.
תודה . סוף שבוע נעים
מאי 2024
בפתח דבריי מבקשת להודות לטייסת 160 על התרומה העצומה שלכם ושל הטייסות האחרות במלחמה שנכפתה על מדינתנו ועל השתתפותכם בכאבנו האין סופי ביום הזה ורצונכם לזכור ולהזכיר את החללים של טייסת וביניהם את בני ארז פלקסר, שהשנה הוא בן 43, אך יישאר לנצח בן 31.
גידלתי ארבעה ילדים בחיפה. אורן ארז אלון ואלה. הם התייתמו מאביהם זאביק ,כשאלה בת 4, אלון בן 5, ארז בן 10 ואורן בן 11. בורכתי בילדים נהדרים שהיה ממש כיף לגדל אותם. ארז ואורן חוו מילדותם את כל ענפי הספורט, שחייה תחרותית בבריכה, ,שחייה בים, גלישת גלים ורוח, טיפוס הרים, סקי טיולים והדרכה בחוגי סיור שם למד ארז את רזי הניווט והפך למיקצוען בניווטים. נהניתי מכל רגע מילדיי עד היום הארור.
היום הארור היה שעה אחת בלילה של 12.3.13. ארז שלי בן 31 מהרצליה31 אבא לאורי בן ארבעה וחצי חודשים ונעם רון בן 49 עם 3 בנות גדולות מאורנית, שבו מטיסת אימון במילואים. חמש דקות לפני נחיתה בפלמחים, התפרק רוטור הזנב שהביא להתרסקות המסוק. הם לא יכלו לעשות דבר. הרוטור מורכב מ2 להבים. נוצר סדק באחד מהם מפגיעת בורג שהיה משוחרר משום מה, הסדק לא אותר עי כלל הגורמים והתפתח תוך 3 ימי טיסות לכדי שבר בלהב ולהתפרקות הרוטור.
ח"א הגדיר את התאונה ככשל טכני אך זה לא היה כשל טכני אלא מחדלים ורשלנות במחלקת התחזוקה. חלקכם כרגע אולי מזועזעים מהאמירה הנחרצת שלי על חה"א אז מפנה אתכם לתוכנית המקור 'אמא אחת מול חה"א', המופיעה ביוטיוב וגם באתר אינטרנט על שם ארז פלקסר.
חה"א קבע בתחקיר התאונה, שאת התאונה הזו' לא ניתן היה למנוע'. בעקבות 'אמירה מקוממת' זו יצאתי למסע בן שש וחצי שנים לחקר האמת ובעיקר להבטיח הפקה ויישום מלוא הלקחים מהתאונה כדי להבטיח חיי טייסים. האמת שנחשפה, שזו הייתה תאונת אימונים מיותרת, שלא הייתה מחויבת המציאות כמו עוד תאונות קטלניות בצבא, לו הייתה הקפדה על שמירת תרבות תחזוקה ראויה, שמירת נהלים ויישום לקחים שהופקו מתאונות עבר. הקמת חדרים בבסיסים לשיפור מיומנויות טכנאים הייתה כלקח מאוחר מהתאונה.
האסון שלי והחקירה שערכתי בעקבותיו, הוביל אותי לתובנה אחת חשובה שאותה מבקשת שתחרטו בליבכם, ש'תאונות מכל מין וסוג ניתן וצריך למנוע ובכך' .מתכוונת למניעת תאונות דרכים ותאונות אימונים .
ארז סגור, מופנם וממעט במילים מילדות .לא שיתף אותי, ואני לא הצקתי לו. חבל שלא הצקתי לו. היום אני בוכה על כך. מבקשת מכם להביא נחת להורים שלכם ולשתף אותם בחוויות שלכם, גם החוויות הטובות.. למה להסתיר מהם. ממני ארז הסתיר. למדתי מחבריו הרבה דברים חדשים על עיסוקיו והישגיו.
ארז שלי נקלע לקורס טייס. לא חלם להיות טייס, רצה להגיע ל-669. 4 שנים שימש כמנהל הדרכה בסימולטורים לנשק מונחה-מחצלת שאז היה נשק סודי ביותר ויקר בפלמחים ובחצור. ארז בנה בנק של תרחישים שהכשירו את הטייסים לפגיעה איכותית במטרה ולתקשורת טובה יותר עם כוחות הקרקע. היה לו חשוב לאמן את הטייסים לתרחישים של המלחמה הבאה ולא של המלחמה שהייתה . חשב על תרחישים עתידיים. חלק מהתרחישים לא נראו בעלי חשיבות לטייסים והתגשמו במלחמת לבנון השנייה להפתעת כולם.
מדריכות הסימולטור אהבו מאד לשרת תחתיו. לימד אותן לקרוא מפה בעזרת טיולי נווט שארגן, לימד אותם לפתור תשבצי היגיון, לרכב על אופניים, המליץ על ספרים לקריאה ואסר עליהם לצרוב מוסיקה ישראלית מהאינטרנט- רק לקנות כי צריך לתמוך בזמרים.עד גיל 27 שרת כטייס מסוק קרב קוברה..
בגיל 28 טייל באפריקה. יצא לבדו בביטחון מלא. לא חשש מבדידות או מלהיות לבד, כשהספר חבר טוב שלו והגלשן. ידע שיטייל בדרכים לא דרכים עם רכב אז התכונן לכך ולימד את עצמו מכונאות רכב כדי שיוכל לבצע בעצמו טיפולים ברכב. מהר מאד היו מצטרפים לטיול. כתב יומן שמופיע באתר על שמו.בגיל 29 החל ללמוד פיסיקה וגיאופיזיקה באוניברסיטת ת"א. גילאי 29-31 סיים תואר ראשון ושני בפיסיקה בהצטיינות כשאשתו מירב קיבלה בשמו את התאריםארז תאב חיים היה. אהב את החיים הפשוטים ואת החיבור לארצנו ולנופיה. קסם לכולם, בשובבות, בשלווה, בנחישות, בהומור, בסקרנות ובעיקר בצניעות שבה התנהל.
כפי שהתאונה של ארז הייתה תאונה מיותרת בת מניעה כך המציאות שנקלענו כולנו אליה הייתה נמנעת לו רק... לו רק היה צבא בהיקף נכון לגבולות בדרום ובצפון ולא רק מופנה ליהודה ושומרון.ולו רק.. ולו רק מנהיגנו הפוליטיים והצבאיים היו מפנימים את משמעות התורה הגיהדיסטית ולא בוחרים ב'שקט יקנה שקט'. ולו רק.. ולו רק לא הופכים את החמאס לנכס ואת הרשות הפלשתינאית לנטל. ולו רק. .
ולו רק היו בהנהגה הפוליטית אנשים עם יכולת, מצפון וערכים, שלא מנסים לחרב את מה שניבנה כאן במשך 75 שנות קיומנו עם רפורמות הזויות ושמבינים שלהגן על מדינה צריך חיילים ולא תפילות.ארז אמר לי לא פעם ולפני שנים רבות, שחייבים להגיע להסדר מדיני עם הפלשתינאים כפוף לכך שיכירו בקיומה של מדינת ישראל לצד מדינה להם ולא במקומה ,כי לא ניתן להכריע בכוח.
משוכנעת, שארז היה אומר היום, למרות שניצבנו מול הרוע המוחלט ב- 7 לאוקטובר, לא לפעול מתוך נקמה ולפעול ראשית לשיחרור החטופים ורק אח"כ לפעול נגד החמאס ושותפיו. וארז גם היה ממליץ לממשלה ללכת עם האמריקאים וליצור ציר נגד ציר הרשע שיקנה לנו מרחב הגנה ופעולה ולא עם הקו שמובילים הסמוטריצים והבן גבירים. אין לי ספק שאני מדברת מגרונו.
בזמנו אמר לי ,שחשוב שיהיה לנו שר ערבי ושחשוב ללמד בבתי ספר ערבית מדוברת. בזמן השירות ולמרות העומס מצא ארז את הזמן ללמד עצמו ערבית.איבדנו דור של צעירים וצעירות מופלאים. עדית החברה הישראלית, כשרובם לא הספיקו להקים משפחה. במובן זה אני ברת מזל. כי ארז השאיר לי את אורי- אורקלה בכור נכדיי, היום בן אחת עשרה ואז בן ארבעה וחצי חודשים .
קשה לנשום שיש עדיין חטופים. ונתניהו הצהיר שאנחנו כפסע מהניצחון. ניצחון- עם אלפי חללים ופצועים ומפונים מצפון ודרום?עברנו טראומה לאומית כל כך גדולה שמתוכה חייבים לצמוח. בעל כורחנו הפכנו לדור המייסדים. המגזר האזרחי בניגוד לממשלה הציל את המצב. יש גילויים מרגשים של התנדבות מכל שכבות העם.
המיפגש עם המוות הבלתי צפוי מחדד את ההכרה שחייבים לחיות. מחדד עוד יותר את 'רוח ארז' לנצל כל רגע מהחיים ולחיות במלוא העוצמה .ארז הבין שהמשאב הכי יקר שיש לאדם הוא זמן ואל לנו לבזבזו ללא משמעות.
ארז אהב מאד שירים ישראלים והכיר היטב את מילותיהם. כך שבסיום דבריי אשמח אם תשמיעו את השיר של לאה גולדברג 'למדני אלוהי' המשקף את דרכו של ארז בחיים – ואני מצטטת :" לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום , לבל יהיה יומי הרגל" וגם.הייתה לארז "החרות לראות לחוש לנשום לדעת לייחל להיכשל" ארז למד מכישלונות ולא פחד להתנסות בדברים חדשים.
אסיים במילים נזכור לנצח את מחיר הדמים ונמשיך לאחוז בתקווה לעתיד טוב יותר ולשלום ושנמצא מנהיגים ראויים יותר כי לעם שלנו מגיע יותר. במותם ציוו לנו את קדושת החיים, ערבות הדדית, חירות, ביטחון, דמוקרטיה ושלום.
Comentarios