top of page

דברים שנשאה אביבה בפני תלמידי כיתה י׳ בהרצליה

עודכן: 4 ביוני

20/5/2024


שלום רב לכם תלמידים . .

דגנית יזמה את המיפגש איתכם כי שמו של ארז מתנוסס כעשר וחצי שנים על לוח בכניסה לבריכה הלימודית במרכז אפולניה. ועל כך מודה לה.

מודה כמובן לעירית הרצליה בראשות מר פדלון שבחרו להנציח את ארז שלי בבריכה. בריכת שחייה משקפת את אחת מאהבותיו של ארז. מגיל 4 לא הפסיק לשחות בבריכה ובים.

זו לי הפעם הראשונה לספר על ארז בפני תלמידים מהרצליה. . נרגשת לפגוש אתכם דור העתיד. מיפגש כזה איתכם מחייה את ארזי שלי מחדש ומביא את רוחו לעולמנו.

האם ארז שמח מכך- בהיות צנוע ענו ושקט מאין כמותו - זה הדבר הראשון שהחברים מספרים לי עליו, היה רוצה להישאר אנונימי. ודאי היה אומר לי אמא, די עם השטויות שלך. היה שולח את כולנו להתעסק בחיים שלנו ולא בו.


אני כאן לפניכם כדי לספר לכם על בני ארז פלקסר שנותר בן 31, היום היה בן כ-43..

ארזי נהרג לפני 11 שנים ב12.3.2013 יחד עם נעם רון בן ה-49 , עקב התרסקות מסוק קרב קוברה בתום אימון מבצעי בגלל רשלנות ומחדלים בחה"א. לא אדבר כרגע על התאונה המיותרת בת המניעה. בתום המיפגש אם אשאל – אספר.


בתקופה המטלטלת שלנו היום, היינו שמחים לפגוש 'מורה דרך' שהיה מראה לנו את הדרך ללכת בה, דרך מאחדת ולא מפלגת. דרך של חברות ואהבת האדם באשר הוא עם ערכים של צניעות, סולידריות, עזרה לזולת ולחסרי יישע, דרך של אהבת הארץ ונופיה עם אהבה לספורט, ליידע למדע ולספר ולא דרך של ניכור ושנאה ודאגה רק לעצמם.

כולנו היינו רוצים 'מורה דרך' שכזה. נתברר לי אחרי אחרית ימיו של ארז, שככה ראו אותו חבריו. למרות שהיה מופנם, שקט, וצנוע ראו בו הסובבים מנהיג ומסמר החברה, בעוד הוא לא ראה את עצמו ככזה. גאון שלא חשב שהוא גאון, תותח שלא חושב שהוא תותח, מוביל לכל פסגה גם בלי ללכת הראשון.


אני מבקשת לשתף אתכם בחגיגת חייו של ארזי ,שבה לא היה רגע דל כי ארז ידע להעריך את הדבר היחיד שאי אפשר להרוויח ורובנו חוטאים בביזבוזו - זמן.

מה שעוד חשוב לי להדגיש כבר מהתחלה שארז מעולם לא פעל כדי לענות על הציפיות שלי או של אחרים. תמיד תמיד היה מחובר לעצמו ולא פעל כדי לרצות אחרים. זוהי תכונה שמאד הערכתי


מעניין אותי לדעת כמה מכם אוהבים לשחות בים או לגלוש. כמה מכם נוהגים לטייל ברגל בארץ. כמה מכם רוכבים על אופניים או רצים ? כמה מכם בתנועת נוער.


אני, אביבה פלקסר מחיפה, אמו של ארז פלקסר, היום בת 72.. גידלתי בחיפה 2 צמדים . את אורן וארז ואחרי 5 שנים את אלון ואלה. בעלי זאביק שהיה חובב ספורט מושבע קפץ לים ביום הכי חורפי שהיה לפני 34 שנים בכדי לצנן עצמו לאחר ריצה ארוכה ומשם, לא יצא בחיים.

כך נותרתי לגדל לבד את אלה בת ה-4, אלון בן ה-5, ארז בן ה10 ואורן בן ה-11 הבן הבכור.


ארז נתן לאורן את הבכורה ונתן לו להוביל. הם חלקו חדר והיו החברים הטובים ביותר ועד הצבא עשו הכול ביחד. מעולם לא רבו. ואם הייתה עוגה שלא נחלקה לחצי, כל אחד הציע לשני את החלק הגדול. לקנות להם בגדים ונעליים כמעט לא היה אפשרי.

מעולם לא שמעתי מאורן וארז את המילה 'משעמם לי'.

שניהם יום יום בכל פעילות ספורט אפשרית מבלי לבזבז זמנם בצפייה בטלוויזיה. מגיל 4 למדו לשחות ומאז לא עזבו את הבריכה והצטרפו לקבוצה תחרותית מה שהקנה להם משמעת וחוסן.. במקביל גלגיליות, רולר בלייד ,אופניים ,גלישת רוח וגלים, ומגיל 16 גם טיפוס הרים, סנפלינג, צלילה, סנואובורד. גם במחשב אהבו לשחק ולהיפגש עם חברים .


יום אחד בהיות ארז בן 12 קבלנו חתולה במתנה. לא ידעתי איך להביא אותה לווטרינר לקבלת חיסונים. ארז מבלי להסס הביא מווטרינר כלוב וניגש לבדו לחסן את החתולה ומאז הפך להיות עוזר ווטרינר ולמד לתת חיסונים.


כמשפחה, הרבינו בטיולים בארץ עם החברה להגנת הטבע ולימים נתברר לי שארז הפנים את כל ההסברים של המדריכים - בור סוד שאינו מאבד אף טיפה.

אורן וארז היו חניכים בחוגי סיור מכיתה ה' ומכיתה יא' ארז מדריך בחוגי סיור שם למד ארז את רזי הניווט, קריאת מפה והישרדות בשטח והיה למקצוען בתחום. בתיכון הגבוה לא זכיתי לראות אותו בבית לפני השעה עשר בלילה כי הכין מצגות ואביזרים לחניכים. ואחרי השעה עשר היה שוקע בחדרו בקריאת ספרים על ידיעת הארץ וספרות טובה. אינני יודעת עד איזו שעה קרא כי הדלת בחדרם הייתה סגורה.


חברו לחוגי סיור איתמר מספר על טיול בן מספר ימים שעשו עם כל הציוד על הגב לאזור מערות המיסתור בשפלת יהודה בכתה י'. היו צריכים לרדת בחבל דרך הפתח העליון של מערת פעמון. כולם חששו לרדת ראשונים פרט לארז.. מהר מאוד שמעו אותו צועק "אההההה" ואז קול פגיעה בקרקע. ארז החליק על החבל את כל הדרך למטה (מספר מטרים) ונפגע בקרסול. את המשך הטיול הוא צעד עם קיבוע ולא וויתר על שום חלק מהטיול שכלל הליכה של כ 10 קילומטרים ביום וזחילות במערות מסתור. הפציעה ממש לא ניכרה על תיפקודו.


חבר אחר עמרי מספר, שהם היו בתחרות ניווט שבה היה זוג עם ארז. ארז יכול היה לנצח בקלות בתחרות אם היה מתעלם ממני שלא מבין בניווט. אך לארז לא חשוב היה לנצח ובכל הזדמנות עצר והראה לי איך הצורה של ההרים מתאימה לצורה של הקווים במפה, הראה איך לזהות כיפה סמויה ואחרי כמה דקות היה בוחן אותי. גם לימד אותי לגלוש, לרכב על רולר בלייד ולטפס. הוסיפו חברים שאי אפשר היה להיפגש עם ארז לחמש דקות ולא לעזוב עם חיוך. היה פשוט בחור מצחיק בכל גיל. או כפי שהתבטאה חברה 'העולם נעשה מקום קצת יותר מידי רציני עכשיו'.


הבנות בחוגי סיור מספרות שהוא היה אהוב הבנות וכל אחת הייתה מאוהבת בו בתקופה כלשהי. אך ארז החל את חייו הרומנטיים רק בצבא עם נטע מורת דרך ולאחר מכן עם מירב ההרצליאנית ,שהפכה להיות אשתו ואם בנו אורי.

ועוד מספרים על אהבתו הענקית להדריך את החניכים ואת הסובבים אותו. בטיולים מצא את הדרך בלי בעיות כאילו יש לו gps במוח..


הביישנות של ארז כילד הפכה עם השנים לביטחון עצמי שקט. הפך לכריזמטי ונראה שתמיד ידע מה הדבר הנכון לעשות בכל סיטואציה. חוש הומור נהיה חד יותר עם השנים ,אבל נשאר ילדותי מספיק כדי להיות קורע. לרוב היה שקט ומופנם אך תמיד הצחיק את כולם עם תובנה או משפט מחץ .


כשהגיע שעתו להתגייס רצה להתגייס ל-669 בגלל אהבתו לענפי ספורט רבים. נודע לי שניסה להתקבל לסיירת מטכ"ל, לקורס חובלים וגם נבחן לחמן תלפיות ובסוף הגיע לקורס טייס. זה לא נכלל בחלומות שלו. במהלך קורס טיס נהג לפשוט את המדים לפני שעלה לרכבת ולהוריד כל סימן של השתתפות בקורס טייס.


את קורס טייס עברתי 'בקלות רבה' כי הוא לא שיתף, מטוב ועד רע. רק נהג לומר מידי פעם שעומדים להדיח אותו. לא בקש ממני מעולם שום סיוע. כאב לי שגם במהלך קורס טיס לא בקש שאבוא לאסוף אותו מהרכבת ולבית היה מגיע באוטובוס. אפילו את גיהוץ המדים התעקש לעשות בעצמו. לשאלתי 'מאיפה אתה יודע לגהץ כל כך טוב' ענה לי תשובה שהאמנתי בה 'שהחניכים בקורס טיס נדרשים לגהץ למפקדים.'


כשהגעתי למעמד של סיום קורס טייס חיכתה לנו הפתעה. ארז בין המצטיינים. ולמה לא ליידע את האמא מראש. כי בשביל ארז זה פרט זניח חסר חשיבות.


מספר סגל מקורס הטיס שאין חבר טוב מארז, תמיד מתגייס לעזור בכל נושא. תמיד יפנה את הזמן כדי לסייע. לא הייתי עובר את המבחנים באופטיקה, בניווטים, בפיסיקה לולא ארז. היה חכם מכולנ ומצא זמן לבלוע ספרים גם בתוך הקורס. הייתה לו סבלנות אין קץ להסביר. אם צריך פעם שלישית אז יסביר פעם שלישית. עיטם מוסיף, שארז היה הר של יידע ולא ניפנף ביידע שלו. לא דחף עצמו לבמה כדי להוכיח שהוא יודע. לא ניסה להתבלט. לא עשה מאמץ מיוחד לסיים קורס טייס. זה פשוט קרה לו ועוד כמצטיין. היה מצליחן לא תחרותי. הענו האולטימטיבי ומנהיג באופן אחר. בתוך השקט שלו יש עוצמה. הוא מוביל שקט. אין מה להתווכח עם ארז כי כשהוא לא יודע- הוא שותק או יאמר- לא יודע. אך כשהוא אומר משהו- אז זה ודאי. אם הןא אומר משהו שונה ממה שמישהוא חושב, אז אחרי זמן יגלה המישהוא הזה שארז צדק.


ארז הוכשר להיות טיס קרב במסוק קוברה, אך חש שמתאים יותר לנפשו להציל חיילים במסוק תובלה מאשר לתקוף האויב במסוק קרב.. ביקש בקשה חריגה לעבור לתובלה אך סורב. אמרו לו שחייב להישאר אחרת לא יהיה טייס. אני דווקא שמחתי שלא יהיה טייס והוא כעס עלי איך אני מעזה להעלות אופציה שכזו אחרי שהשקיעו בו כל כך הרבה. ארז הבין, שהצבא איננו תוכנית כבקשתך והשיבוצים נקבעים לפי הצרכים ולכן קיבל את דין. בסופו של דבר נחשב ע"י הטייסים בספר כ-מקצוען וכ-מקלען הטוב ביותר.


אז מה ארז אומר לנו - לפעול לשינוי אם אתה סובל, ויחד עם זאת להשלים את השליחות שלקחת על עצמך ולא לברוח ממנה .


ארז אהב את הטבע והארץ בכל נימי נפשו ואין שביל או מקום שלא טייל בו. גילה מקום שלא הכיר ממעוף המסוק , סימן לעצמו את הנ"צ ויצא לטייל לשם רגלית ולצלם תמונות.


חבריו מקורס טיס מספרים כי נוצרה אצלם מסורת של טיולים בארץ כשארז הוא הרוח החיה, קובע את המסלול ודואג ללוגיסטיקה. קבוצת 'פלקסר' היא נקראה. וטרח תמיד להתכונן עם מפות ואביזרי המחשה ולתת הסברים על גיאולוגיה היסטוריה ביולוגיה. כלם היו פונים לארז כדי לקבל המלצות למסלולי טיולים .


אם מישהו עושה לכם משהו רע, מעצבן, האם למחרת, כשיבקש מכם סיוע תבואו מיד לעזרתו? אני הייתי מהססת ואולי לא נענית. אך לא כך ארז. נטע מספרת, כששאלה אותו למה הוא עוזר לו, לזה שעשה לך אתמול רע, ענה לה, שהוא לא שופט וכי יש לו סרגל אחר. וגם אמר שעצבנות זו בחירה של האדם שמתעצבן.


אז מה ארז אומר לנו- לשים את האגו בצד ולא לנהל פנקסנות ולא למהר לשפוט לחומרה אנשים.

בתמונות ששלחו לי החברים או נמצאו במחשב שלו ראיתי שלבש חולצות, שקבל עוד כתלמיד בחוגי סיור והמשיך לנצל אותם עוד עשר - חמש עשרה שנים אחרי. קמצן? ממש לא. כל עוד הבגד יכול לשרת אותו אז המשיך להשתמש בו.

אז מה ארז אומר לנו - אפשר להסתפק במועט לא צריך להרבות בצריכה. זה טוב גם לכדור הארץ וגם לכיס.


היינו משפחה מטיילת מאז ומעולם. הצעתי לרכוש גיפ כדי שנוכל לטייל בהרים ובוואדיות. ניזכרת בפרצוף שלו המשתומם גם את רוצה להשתתף בהרס הטבע? מספיק יש בעלי טרקטרונים וגיפים שפוגעים בטבע . מה רע בלטייל ברגל!!

מתי טיילתם בשטח עם טלפון סלולרי מנותק וללא משקפי שמש כדי להתנתק מהרעש ולראות הטבע כפי שהוא,. ובאשר לאשפה שנאספת בטיולים לימד את כולם לדחוס את האשפה ולתחוב לתרמיל

אז מה ארז אומר לנו – לשמור על הטבע שלנו, לשמור על הסביבה נקייה, לטייל בשבילים ברגל עם סלולרי מנותק.


יום אחד פניתי לארז, שיצרוב לי על דיסק שירים שאהבתי. הוא נתן בי מבט משונה ואמר אמא את רוצה לגזול פרנסה מהזמרים. אז מה ארז אומר לנו –לחשוב על האחר ולא לגזול פרנסה מאיש.


כדי לקרב את הערבים אלינו ואותנו אליהם הבין ארז, שחשוב ללמוד לדבר ערבית. חבר מספר, שמצא בחדר השירותים בדירה שארז התגורר בה, ספר ללימוד ערבית. כששאל את ארז מה זה? ענה שהוא לומד ערבית. למרות העומס כטייס מבצעי מצא זמן ללמוד ערבית. ארז ראה חשיבות בלהכיר מקרוב את הערבים. הם חיים ביננו ואיתנו לנצח ונדרשת שותפות והשתלבות איתם. יותר מזה, הוא אמר לי, שכדאי שיהיה שר ערבי וכי וזה עשוי לקדם את השלום בארצנו.


ארז נמנע מלשתף אותי בחוויותיו. ולא הצקתי לו כי ידעתי שזה טיבעו. למדתי המון דברים חדשים על תחביביו.

הוא לא ידע לשיר כי היה זיפן , אך זה לא מנע ממנו מלנגן בגיטרה וללוות את חברתו שאהבה לשיר. לקח 2 שיעורים בגיטרה ואז התאמן והתאמן בכל הזדמנות עד שהצליח. העז לנסות לבשל והפך לבשלן. גרו בדירה שכורה וצריך ריהוט. אסף מהרחוב ואז לימד עצמו לשפץ את הריהוט ואף בנה לבד בר ושולחן סלוני.


לארז לא היו דרישות מאנשים והוא פעל באופן עצמאי מבלי לבקש עזרה, במקביל ארז תמיד העניק סיוע לאחרים. הייתה לו סבלנות אינסופית. לא משנה מה עשינו ואיפה תופסים אותו - הוא לוקח את אחותו מהצופים, משחרר רכב של חבר שנתקע בלי מצבר, עונה לחיילת שלו שהייתה במצוקה .מלמד פיקודיו לקרוא מפה, לרכב על אופניים, לפתור תשבצי היגיון, מלמד חברים לגלוש ולשפר סגנון שחייה. עושה הכל כמובן מאליו ולא מבקש דבר לעצמו.

את השרות סיים ארז בדצמבר 2007 בגיל 27.


חיכה לסיים את השרות הצבאי, משום שרצה להיות אדון לעצמו, להיות חופשי ונטול התחייבויות למסגרת כלשהי.

ואכן, סמוך לתום השרות ב-5.3.2008, יצא לבדו לטייל באפריקה ברכב שהתקין בו מערכות ללינה, לבישולים בשטח ולגלישת גלים. חברים הצטרפו מידי פעם. מכיוון שידע שיסע בדרכים לא דרכים למד מראש מכונאות וכיצד לתקן תקלות ברכב . מה שמרשים במיוחד זה שארז, לא חשש מבדידות ולא חשש להיות לבד בכל ההרפתקאות כי היה לו חיבור מופלא לשקט שבו . וכי גם ספר, גיטרה וגלשן היו חברים שלו.


בגיל 29 הייה לסטודנט לפיסיקה ולגיאופיסיקה באוניברסיטת ת"א. תוך 3.5 שנים סיים תואר ראשון ושני בפיסיקה בהצטיינות כשמירב אשתו מקבלת אותם במקומו

הייה לבעל אוהב למירב ועבר להתגורר איתה בהרצליה.

היה הכי אבא שאפשר לאורי - אורקלה במשך ארבעה וחצי חודשים וגם לכלבה סילי..

והייה לי לבן שלא יכולתי לחלום לטוב ממנו ואח ניפלא.

7 צפיות0 תגובות

Comentarios


bottom of page