ארוחת ימי שישי בערב אצל סבתא ניצה וסבא מיק // מיק

בעבר דיברנו פעם בשבוע כאשר היית מגיע עם מירב ( ואח"כ גם עם אורי המתוק ) אלינו לארוחת יום השישי. היום אנו מדברים יום יום – לפחות שלש ארבע פעמים ביום.

בעבר לחצנו יד וטפחנו על השכם לאמירת שלום וחיבקתי אותך רק בחתונה. היום אני מחבק אותך יום יום בדמיון , לפעמים בחיבוק הכרית לפני השינה , וכאשר אני מחבק חזק את אורי אני מחבק גם אותך .

בעבר התפעלתי מחכמתך , מהיותך אדם טוב, מצניעותך ומכשרונותיך הגדולים ומאהבתך הגדולה למירב אורי וסילי . היום אני מושפע עמוקות מתכונותיך והשתניתי על ידך . אתה היית אדם סגור ובמידה רבה נפתחת בזכות מירבוש. אתה פתחת אותי לרגשות שמעולם לא חוויתי ולא היעזתי לחוות. מעולם לא ידעתי כאב כה גדול מה הוא כפי שידעתי מאז האסון הנורא. אולם עם הזמן למדתי שהכאב אותו אני חווה יום יום מוכיח לעצמי שאני אוהב אותך ואת מירבוש ואת אורי ואת אביבה ואת אורן ואת אלון ואת אלה ועוד ועוד ונהייתי אדם טוב משהייתי. ועל כן לא אוותר על הכאב הזה לעולם.

חזרתי לצייר – ואני מצייר טוב מתמיד. חזרתי לעבוד ואני פורה מתמיד. זה משום שאתה לצידי בכל רגע וכואב לי וטוב לי בו זמנית בכל רגע.

ביום שישי הקרוב נפגש כלנו עם משפחותינו וחבריך הכל כך טובים בכרמל ונתחיל במסורת טיול יום ההולדת. אינך מתאר כמה כוחות אתה מעניק לי במפגש זה. ואינך מתאר כמה כוחות מעניקים לי מירבוש ואורי הקטן כאשר אני אתם. וכמה כוחות מעניקים לי ניצה והילדים ואביבה והאחים הכואבים כל כך. כל הנשמות האוהבות מתחברות ואין זה משנה באיזו עיר נמצאות או האם למעלה בשמיים או למטה על הארץ.

ארז , עוד נדבר בלי סוף. בינתיים הנה מה שרציתי לספר ולומר לפני חדשים רבים.

ארוחת ימי שישי בערב אצל סבתא ניצה וסבא מיק :

במשך שנים בימי שישי בערב נהגנו להפגש לארוחה חגיגית בביתנו: עידית, אודי והילדים מתן ושלי , וכמובן מירב וארז והכלבה סילי ואורי הקטן והמתוק לאחר לידתו. לאחר מכן הצטרפו רון ומרתה ואיתן ועיינה הקטנים עם שובם מאנגליה. זו הייתה הדרך להבטיח מפגש קבוע בין כל בני המשפחה.

הגעתו של ארז הייתה חוויה מיוחדת למתן ולשלי מן הרגע הראשון ואח"כ לאיתן ועיינה. ארז תמיד מצא בן רגע דרך לשעשע אותם ולאתגר אותם. בין אם בפעלולי ידיים , פעלולי כדורים , בהנפתם לשמיים או בחידות. מתי יגיע דוד ארז? מתי יגיע דוד ארז ? שאלו הילדים שוב ושוב. הוא אהב אותם מאד והם אהבו אותו מאד.

ארז תמיד הגיע מחוייך. בחדשים האחרונים היה מגיע כאשר אורי הקטן יושב במנשא על בטנו. החיוך היה נסוך על פניו מאוזן לאוזן.

לאחר המשחקים עם הילדים נגשנו כלנו לארוחה. ארז ישב במקום קבוע על יד מירבוש מימינה , ומתן בפינה מימינו. ארז אהב מאד את התבשילים שניצה הכינה. השיחה על התבשילים הייתה קולחת וההכרות של ארז עם בישול , רטבים , תבלינים היתה מקצועית ובולטת.

מירב ועידית בדרך כלל הובילו את השיחות בנושאים רבים. ארז לא דבר הרבה אולם נוכחותו ליד השולחן הייתה חזקה ומאד בולטת ותמיד נוצרה אצלי הרגשה שארז דבר הרבה מאד. המעט שאמר היה נכון וחכם והשאיר רושם רב.

נושאי השיחה היו מגוונים מאד: על חברים , על חינוך ילדים , על גזענות בארץ, על המצב בארץ , על רחוב באזל שם גרו ארז ומירב , ולפעמים על חידות שארז הציג. ארז אהב להציג חידות מענינות לילדים ולמבוגרים. מארז הבנתי לראשונה את פתרונה של חידה מפורסמת שאת פתרונה לא הבנתי במשך שלושים שנה.

ארז שאל את כלנו: ישנן שלש דלתות ומאחורי דלת אחת יש אוצר. אם ננחש מאחורי איזו דלת נמצא האוצר נקבל אותו. אנו מנחשים – נניח דלת מספר 1 . כעת מותר לשנות את דעתנו ולנחש מחדש. האם כדאי להחליף את הניחוש או שאין זה משנה מה ננחש שוב ? ובכן – כולנו אמרנו שאין זה משנה - זה מובן מאליו...... ארז הסביר לנו בצורה כל כך פשוטה , הגיונית ומשכנעת שכדאי להחליף את הניחוש!!

הויכוח סביב הנושא ארך כחצי שעה . הנימוק שלו היה יפה ונקי. ואני אמרתי לעצמי בליבי : הבחור כל כך חכם ! והוא הסביר את הפתרון בסבלנות ובשמחה – איזה כיף היה לדבר אתו. היינו יושבים ליד השולחן כשעה ופשוט היה כיף לכלם.

כאשר הגיע שלב פינוי הכלים , לקראת הבאת הקינוח, מי אם לא ארז היה הראשון לקום ולעזור לסלק את הכלים.

בשלב זה שאלתי מי רוצה קפה טורקי מורתח עם הל? ארז ואודי מאד אהבו את הקפה שהכנתי. הם תמיד רצו והיה לי הכבוד והאושר למלא את התפקיד הקבוע להכין שלש כוסות קפה טעים. כל כך אהבתי להגיש את הקפה ולשמוע שהוא טעים. והיום איני יכול להגיש קפה לארז ביום השישי. חזרתי להגיש קפה לאורחים אולם לטעמו הנפלא התווסף דבר שלא ידעתי שקיים בקפה : כאב . והיום , אני מגלה שקפה טעים עם כאב הוא הרבה מעבר לקפה .

לאחר הארוחה התיישב ארז על הספה אשר מול הטלויזיה וקרא עתון תוך כדי שתיית הקפה. בתחילה היה מעיין בחידת " כפל לשון " . ניצה ואני הקדשנו את השעות שלאחר קניית העיתון בניסיונות לפתור את החידה . לעתים נדרשו שעתיים ולעתים לא פתרנו את החידה. ארז היה מציץ בחידה ותוך 30 שניות היה מודיע שיש לו את הפתרון גם במקרים הקשים ביותר. בדרך כלל מירב ועידית וניצה ואודי הצטרפו וצפו בתכנית טלויזיה. לעיתים תפסתי שיחה עם ארז. הוא לא היה דברן ואני יזמתי את השיחות. שאלתי אותו פעמים רבות על המחקר שלו באוניברסיטה. הוא תמיד סיפר לי והסביר לי בסבלנות רבה פרטים שונים על המחקר , אולם בצניעותו הרבה מעולם לא סיפר על מקומו האישי החשוב במחקר. ידעתי שארז עובד על דברים מורכבים ביותר וארז הפגין הבנה מאד עמוקה בפיסיקה .

לעתים הייתי מספר לו על פיתוח מוצר אשר אני היזם שלו. יום אחד סיפרתי לו על מנוע אשר מזיז מוט במוצר ואשר איננו בטוחים מה אורך המהלך שלו . ארז קם מן הספה שליד הטלויזיה , הלך למטבח והחל לפתח נוסחה לחישוב המהלך. הוא התמיד בחישובים כשעה , מבלי לוותר. אמרתי לעצמי: הוי , מסכן- אני "דופק" לו את ארוחת ערב שבת בחישובים קשים. אחרי שעה הנוסחה הייתה מוכנה ועל פני ארז חיוך גדול. הדף עם פיתוח הנוסחה נמצא אצלי מוצג בחדר עבודתי למזכרת .

באחד מערבי שישי סיפרתי לארז ששמתי לב שכאשר מלטשים קיר האבק תמיד מגיע לאותו מרחק – בערך מטר. התחלנו לדון בסיבה והבנו אותה באפן כללי. ואז ארז התיישב ופיתח נוסחה מדויקת לחישוב גודל ענן האבק בשעת ליטוש. שוב אמרתי בליבי: הוא גם חכם וגם מדייק בפרטים.

לא דברתי עם ארז רק על פיסיקה. סיפרתי לו רבות על שיטת "פלדנקרייז" אשר עזרה לי להתגבר על כאבי פרקים. הנושא ענין אותו – הוא התענין בכל דבר ייחודי. וגם דיברנו על הקשר בין שיטת פלדנקרייז לציור. סיפרתי לארז שאני מצייר עצמים ודמויות מבלי להביט על הנייר ושהתוצאות יפות. באחד מימי שישי ארז ישב ליד השולחן , התבונן במתן בן השמונה וצייר אותו מבלי להביט על הנייר. הציור היה מהמם – זה היה מתן. לאחר מכן מירב סיפרה שארז רוצה ללמוד ציור!

ובכן , במשך מספר שנים ישבנו ניצה ואני כל יום שישי בערב עם ארז ומירב ( ומאוחר יותר עם אורי הקטן ), עידית ואודי ומתן ושלי , ועם רון ומרתה ואיתן ועיינה עם שובם מאנגליה , וכעת כאשר נשב שוב ביחד יביט ארז עלינו מלמעלה מבלי שנראה אותו. הוא יראה בשמחה ואושר את אורי משחק ומשתובב ולובש בגדים עם התאמת צבעים מושלמת שמכינה מירבוש. הוא יראה את אורי הילד השמח אשר כבר עתה מראה סימני סקרנות וחקרנות של ארז . הוא יזכיר למירב ולכלנו להמשיך בחיים וליצור ולשמוח גם אם הכאב נשאר אתנו.

ארז , כפי שסיפרתי לך , אני שוב מציע קפה בימי שישי ושותה קפה טעים יום יום , והכאב שבקפה הופך אותו להרבה הרבה יותר מקפה.

ארז, אלהים עשה עמי חסד והפגיש אותי אתך דרך מירב. יש לי נכד נהדר שאני כל כך אוהב בזכותך. אין לי הנאה יותר גדולה מאשר לחבק אותו חזק כאשר הראש שלו צמוד חזק לצוואר שלי. באותו רגע אני גם מחבק אותך ואת מירב.

בהמון המון המון אהבה

מיק